תנ"ך - המה מיטיבים את־לבם והנה אנשי העיר אנשי בני־בליעל נסבו את־הבית מתדפקים על־הדלת ויאמרו אל־האיש בעל הבית הזקן לאמר הוצא את־האיש אשר־בא אל־ביתך ונדענו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

הֵמָּה֘ מֵיטִיבִ֣ים אֶת־לִבָּם֒ וְהִנֵּה֩ אַנְשֵׁ֨י הָעִ֜יר אַנְשֵׁ֣י בְנֵי־בְלִיַּ֗עַל נָסַ֙בּוּ֙ אֶת־הַבַּ֔יִת מִֽתְדַּפְּקִ֖ים עַל־הַדָּ֑לֶת וַיֹּאמְר֗וּ אֶל־הָ֠אִישׁ בַּ֣עַל הַבַּ֤יִת הַזָּקֵן֙ לֵאמֹ֔ר הוֹצֵ֗א אֶת־הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־בָּ֥א אֶל־בֵּיתְךָ֖ וְנֵדָעֶֽנּוּ: (שופטים פרק יט פסוק כב)

הֵמָּה מֵיטִיבִים אֶת־לִבָּם וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי־בְלִיַּעַל נָסַבּוּ אֶת־הַבַּיִת מִתְדַּפְּקִים עַל־הַדָּלֶת וַיֹּאמְרוּ אֶל־הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת הַזָּקֵן לֵאמֹר הוֹצֵא אֶת־הָאִישׁ אֲשֶׁר־בָּא אֶל־בֵּיתְךָ וְנֵדָעֶנּוּ: (שופטים פרק יט פסוק כב)

המה מיטיבים את־לבם והנה אנשי העיר אנשי בני־בליעל נסבו את־הבית מתדפקים על־הדלת ויאמרו אל־האיש בעל הבית הזקן לאמר הוצא את־האיש אשר־בא אל־ביתך ונדענו: (שופטים פרק יט פסוק כב)

אִנוּן מֵיטִיבִין יָת לִבְּהוֹן וְהָא אֱנָשֵׁי קַרתָּא גֻּברֵי בְנֵי רִשׁעָא אַקִיפוּ יָת בֵּיתָא דָּחֲקִין לְמִתבַּר דַּשָׁא וַאֲמַרוּ לְגֻברָא מָרֵיהּ דְּבֵיתָא סָבָא לְמֵימַר אַפֵּיק יָת גֻּברָא דְּעָל לְבֵיתָך וְנִדְּעִנֵיהּ :

המה - י"ט ראשי פסוקים: ראה שו' יח , ג. את - ט' פסוקים בסיפרא 'את את את': ראה שו' א , יט. על - י"ד פסוקים 'על אל אל': ראה יהו' יז , ז. הוצא - ה': ראה שו' ו , ל.

מיטיבים - ל'; מתדפקים - ל'; על - הדלת - ל'; הוצא - ה'.

ונדענו - משכב זכור.

מתדפקים - כמו "דודי דופק" (שה"ש ה , ב). ונדענו - למשכב זכר.

מטיבים - שרשו 'יטב' מבניין הפעיל. מתדפקים - זכרנו דקדוקו בספר מכלל (כד , א) , בחלק הדקדוק , בזכר סבת התפעל , והוא מלשון "קול דודי דופק" (שה"ש ה , ב) , והוא הנקישה על הדלת. ונדענו - פרשו בו (רש"י): למשכב זכור , לפי שאמר: הנה בתי הבתולה ופילגשהו... ולאיש הזה לא תעשו דבר הנבלה הזאת , דומה כי למשכב שאלו אותו. ויש לפרש כי היו רוצים להרגו , כמו שספר הוא "אותי דמו להרוג" (שו' כ , ה) , ודבר נבלה הוא להרוג את האכסני שבא ללון בעיר. ולדעת המפרשים (רש"י שפירש: משכב זכור) יהיה פירוש "דמו להרוג" - שדעתו היה ליהרג קודם שיזקק לנבלה ההיא; או כנה הדבר הכעור בלשון הריגה.

והנה זכר שלנו בגבעת בנימן , והגיע מרוע תכונתם שלא היה שם איש מבני העיר מאסף אותם הביתה ללון , עד שבא איש אחד מהר אפרים - היה גר שם - והוא הביאו אל ביתו. והנה הגיע מרוע תכונת בני העיר שהיו רוצים לקחת האיש הלוי למשכב זכור , והחזיק האיש בפלגשו והוציאה להם החוץ. וידמה שכבר היתה יפה מאד , ולזה נתפייסו בזה בראותם אותה , כי כבר התיר להם האיש הזקן להוציא להם בתו הבתולה ופלגש האיש הלוי , ולא נתפייסו בזה. והאנשים החוטאים האלה התעללו בה כל הלילה עד הבקר , ומרוב המשגל השיגה אותה החולשה הנפלאה , עד שמתה פתח בית האיש אשר אדניה שם בשובה אליו.

ונדענו - למשכב זכור.

תנ"ך - המה מיטיבים את־לבם והנה אנשי העיר אנשי בני־בליעל נסבו את־הבית מתדפקים על־הדלת ויאמרו אל־האיש בעל הבית הזקן לאמר הוצא את־האיש אשר־בא אל־ביתך ונדענו:

טקסט ניקוד וטעמים:

טקסט וניקוד:

טקסט בלבד:

תיקון קוראים:

ריכוז קישורים