תנ"ך - שופטים פרק כ פסוק כו - ויעלו כל־בני ישראל וכל־העם ויבאו בית־אל ויבכו וישבו שם לפני ה' ויצומו ביום־ההוא עד־הערב ויעלו עלות ושלמים לפני ה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיַּעֲל֣וּ כָל־בְּנֵי֩ יִשְׂרָאֵ֨ל וְכָל־הָעָ֜ם וַיָּבֹ֣אוּ בֵֽית־אֵ֗ל וַיִּבְכּוּ֙ וַיֵּ֤שְׁבוּ שָׁם֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיָּצ֥וּמוּ בַיּוֹם־הַה֖וּא עַד־הָעָ֑רֶב וַֽיַּעֲל֛וּ עֹל֥וֹת וּשְׁלָמִ֖ים לִפְנֵ֥י יְהוָֽה: (שופטים פרק כ פסוק כו)

טקסט וניקוד:

וַיַּעֲלוּ כָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל־הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית־אֵל וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי יְהוָה וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם־הַהוּא עַד־הָעָרֶב וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי יְהוָה: (שופטים פרק כ פסוק כו)

טקסט בלבד:

ויעלו כל־בני ישראל וכל־העם ויבאו בית־אל ויבכו וישבו שם לפני ה' ויצומו ביום־ההוא עד־הערב ויעלו עלות ושלמים לפני ה': (שופטים פרק כ פסוק כו)

תיקון קוראים:

ויעלו כל־בני ישראל וכל־העם ויבאו בית־אל ויבכו וישבו שם לפני יהוה ויצומו ביום־ההוא עד־הערב ויעלו עלות ושלמים לפני יהוה: (שופטים פרק כ פסוק כו)
וּסלִיקוּ כָל בְּנֵי יִשׂרָאֵל וְכָל עַמָא וַאֲתוֹ לְבֵית אֵל וּבכוֹ וִיתִיבוּ תַמָן קֳדָם יְיָ וְצָמוּ בְיוֹמָא הַהוּא עַד רַמשָׁא וְאַסִיקוּ עֲלָוָן וְנִכסַת קֻדשִׁין קֳדָם יְיָ :

וכל - העם - נ"א: ראה יהו' א , ב. וכל - העם - נ' באמצעי הפסוקים: ראה יהו' א , ב. ויצומו - ג' מלא: שו' כ , כו; ש"א ז , ו; דה"א י , יב.

ויעלו כל - בני ישראל - ל'; ויצומו - ג' מל'.

ויבאו ביתאל - הנראה בעיני כי על שילה אמר , כי שם היה הארון , ונקרא 'ביתאל' ו'בית יי'' , כמו "ואת בית יי' אני הולך" (שו' יט , יח) , כי לא מצאנו שהביאו הארון לביתאל שהיא לוז. ובשאלה הראשונה גם כן לשילה באו , כמו שאמר "ויקומו ויעלו ביתאל וישאלו באלהים" (לעיל , יח) ואחרי שאילתם קמו וחנו על הגבעה להלחם. והטעם שהזכיר פעם אחרת ויבאו ביתאל , להודיע כי בפעם האחרונה שבו בכל לבם לאל ויצומו , ויעלו עולות , וכל זה בשילה היה , ונעתר להם בפעם הזאת. ויתכן גם כן לפרש שהביאו הארון לביתאל כי ביתאל סמוך לשילה הוא כמו שאמר בסוף העניין "בשילה... אשר מצפונה לביתאל" (שו' כא , יט); והביאוהו שם להתפלל שם , ויענם האל בזכות יעקב שבירך אותו אלהים שם , ונולד באותו פרק בנימן. אלא שאין משמעות הפסוק שהביאו הארון שם אז , כי הפסוק אומר: ושם ארון ברית האלהים בימים ההם , נראה כי שם היה הארון בקביעות ולא שהביאו אותו שם; ובשילה היה הארון בימים ההם והרבו בתפלה , ופינחס גם כן שהיה עמהם התפלל גם כן עליהם , ונענו בפעם הזאת.

ואיש ישראל התפקדו לבד מבנימן ארבע מאות אלף איש שולף חרב , ועלו בית אל , ששם היה ארון האלהים , לישאל באורים ותומים לפנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן , שהיה כהן גדול אז. וידמה שקראו שם שילה 'בית אל' להקבע בו בית האלהים , כי שם נקבע ימים רבים. והנה היה שם 'מנוחה' , כמו שאמרו ז"ל (מגילה י , א): "מנוחה" (דב' יב , ט) - זה שילה , "נחלה" (שם) - זה בית עולמים. והנה ידענו כי אחר שסר ארון יי' מהגלגל , בא לשילה ונקבע שם עד מות עלי. או יהיה הרצון ב'בית אל' - בית האלהים. והנה אי איפשר שנאמר גם כן שעלו בעיר בית אל , כי היא היתה בגבול בנימן , כמו שנזכר בספר יהושע (יח , יג , כב). ושאלו: מי יעלה בתחלה למלחמה עם בני בנימין? ואמר כי יהודה יעלה בתחלה. ולא השלימו שאלתם , כי כבר היה ראוי להם לשאול אם ינצחו או ינוצחו , ואם יאמר להם שינוצחו יחדלו לעלות עליהם למלחמה; ולזה קרה להם מה שקרה , מפני שלא שאלו כהוגן לא בפעם הראשונה ולא בפעם השנית; ואולם בפעם השלישית שאלו כהוגן ואמרו: האוסיף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימן אחי אם אחדל? וזה היה על דרך שאלת העצם: אם יקרה רע מזה אם יחדלו , כי הדבר הוא בבחירתם , לא על דרך הודעת העתידות , כמו שהיה הענין בשתי השאלות הראשונות ששאלו באלהים , והיתה אז התשובה שלימה ואמר: עלו כי מחר אתננו בידך.