תנ"ך - ותקח יעל אשת־חבר את־יתד האהל ותשם את־המקבת בידה ותבוא אליו בלאט ותתקע את־היתד ברקתו ותצנח בארץ והוא־נרדם ויעף וימת:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַתִּקַּ֣ח יָעֵ֣ל אֵֽשֶׁת־חֶ֠בֶר אֶת־יְתַ֨ד הָאֹ֜הֶל וַתָּ֧שֶׂם אֶת־הַמַּקֶּ֣בֶת בְּיָדָ֗הּ וַתָּב֤וֹא אֵלָיו֙ בַּלָּ֔אט וַתִּתְקַ֤ע אֶת־הַיָּתֵד֙ בְּרַקָּת֔וֹ וַתִּצְנַ֖ח בָּאָ֑רֶץ וְהֽוּא־נִרְדָּ֥ם וַיָּ֖עַף וַיָּמֹֽת: (שופטים פרק ד פסוק כא)

טקסט וניקוד:

וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת־חֶבֶר אֶת־יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת־הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט וַתִּתְקַע אֶת־הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ וְהוּא־נִרְדָּם וַיָּעַף וַיָּמֹת: (שופטים פרק ד פסוק כא)

טקסט בלבד:

ותקח יעל אשת־חבר את־יתד האהל ותשם את־המקבת בידה ותבוא אליו בלאט ותתקע את־היתד ברקתו ותצנח בארץ והוא־נרדם ויעף וימת: (שופטים פרק ד פסוק כא)

תיקון קוראים:

ותקח יעל אשת־חבר את־יתד האהל ותשם את־המקבת בידה ותבוא אליו בלאט ותתקע את־היתד ברקתו ותצנח בארץ והוא־נרדם ויעף וימת: (שופטים פרק ד פסוק כא)
וּנסֵיבַת יָעֵל אִתַּת חֶבֶר יָת סִכַּת מַשׁכְּנָא וְשַׁוִיאַת יָת אַרזַפתָּא בִידַהּ וְעַלַת לְוָתֵיהּ בְּרָז וּנקַשַׁת יָת סִכְּתָא בְּצִדעֵיהּ וּנעַצַת בְּאַרעָא וְהוּא דָמוּך וְאִשׁתַּלהִי וּמִית :

את - ט' פסוקים בסיפרא 'את את את': ראה שו' א , יט. ותבוא - י' מלא בנביאים: שו' ד , כא; ש"א כח , כא; ש"ב יא , ד; כ , כב; מ"ב יא , טז; יח' כב , ד; לג , ד , ו; לז , י; יונה ב , ח; וכל כתיבייא דכותהון בר מן ב' חסר: תה' קט , יח; רות ג , ז. בלאט - ד': שו' ד , כא; ש"א יח , כב; כד , ד; רות ג , ז. ותצנח - ג': יהו' טו , יח; שו' א , יד; ד , כא.

ותבוא י' מל' בנביא' בלאט בעלת אוב והיא מתקדשת בחכמתה דרך מבוא הסוסים עד שנותיך ותבוא חרב וחבירו בהם הרוח אליך תפלתי. וכל כתיבייא דכותהון בר מן ב' חס' ותבא כמים ותבא בלט.

ותבוא - י' מל' בנב'; בלאט - ל' כת' א'.

יתד האהל - 'קבילא' בלעז , שתוקעין בארץ עם שיפולי האהל לפושטו. המקבת - "ארזפתא" (ת"י) , 'מרטיל'. בלט - "ברז" (ת"י) , חרש. ותצנח בארץ - "ונעצת בארעא" (ת"י). ברקתו - "בצדעיה" (ת"י) , 'טנפלא' , ותחבתה ברקתו ובארץ.

המקבת - תרגומו: "ארזפתא"; 'מרטיל' בלעז. ברקתו - "בצידעיה" (ת"י); 'טינפלא' בלעז.

ותצנח - היתד עברה רקתו ונתקעה בארץ. נרדם - פתח , והוא נפעל עבר. ויעף - פ"א הפועל נפתח , להבדיל בינו ובין "ויעף אלי" (יש' ו , ו) , שהוא עניין אחר. ופירוש ויעף - וכבר עיף , לפיכך נרדם ולא הרגיש בהכותה אותו וימת.

והנה לקחה יעל את יתד האהל , שהיה מברזל , לפי מה שאחשוב , ותשם את המקבת בידה - הוא כלי ברזל שמכין בו האבנים ופוסלין אותן - ושמה היתד כנגד רקתו , והכתה במקבת על היתד , עד שנתקע היתד ברקתו , ונפלה בארץ ונתקעה בה. והנה סיסרא היה נרדם , וכבר היה עיף קודם זה , ולזה לא הרגיש בזה הפועל.

יְתַד האהל - דבוק; ובמופסק: יָתֵד. ברקתו - תרגמו: "בצדעיה". ותצנח בארץ - הגיעה היתד עד הארץ , שנקבה שתי צדעיו , ונגעה יתד בארץ; ודומה לו: "ותצנח מעל החמור" (יהו' טו , יח) - שהגיעה עצמה עד הארץ. והוא נרדם ויעף וימת - פירוש: מקרא מסורס הוא: 'ויעף ונרדם וימת'. 'ויעף' - כמו עיף; כמו 'כבש' - 'כשב'.
ריכוז קישורים