תנ"ך - ויאמר ה' אל־גדעון עוד העם רב הורד אותם אל־המים ואצרפנו לך שם והיה אשר אמר אליך זה׀ ילך אתך הוא ילך אתך וכל אשר־אמר אליך זה לא־ילך עמך הוא לא ילך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־גִּדְע֗וֹן עוֹד֘ הָעָ֣ם רָב֒ הוֹרֵ֤ד אוֹתָם֙ אֶל־הַמַּ֔יִם וְאֶצְרְפֶ֥נּוּ לְךָ֖ שָׁ֑ם וְהָיָ֡ה אֲשֶׁר֩ אֹמַ֨ר אֵלֶ֜יךָ זֶ֣ה׀ יֵלֵ֣ךְ אִתָּ֗ךְ ה֚וּא יֵלֵ֣ךְ אִתָּ֔ךְ וְכֹ֨ל אֲשֶׁר־אֹמַ֜ר אֵלֶ֗יךָ זֶ֚ה לֹא־יֵלֵ֣ךְ עִמָּ֔ךְ ה֖וּא לֹ֥א יֵלֵֽךְ: (שופטים פרק ז פסוק ד)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־גִּדְעוֹן עוֹד הָעָם רָב הוֹרֵד אוֹתָם אֶל־הַמַּיִם וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ שָׁם וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה׀ יֵלֵךְ אִתָּךְ הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר־אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא־יֵלֵךְ עִמָּךְ הוּא לֹא יֵלֵךְ: (שופטים פרק ז פסוק ד)

טקסט בלבד:

ויאמר ה' אל־גדעון עוד העם רב הורד אותם אל־המים ואצרפנו לך שם והיה אשר אמר אליך זה׀ ילך אתך הוא ילך אתך וכל אשר־אמר אליך זה לא־ילך עמך הוא לא ילך: (שופטים פרק ז פסוק ד)

תיקון קוראים:

ויאמר יהוה אל־גדעון עוד העם רב הורד אותם אל־המים ואצרפנו לך שם והיה אשר אמר אליך זה׀ ילך אתך הוא ילך אתך וכל אשר־אמר אליך זה לא־ילך עמך הוא לא ילך: (שופטים פרק ז פסוק ד)
וַאֲמַר יְיָ לְגִדעוֹן עַד כְּעַן עַמָא סַגִּי אַחֵית יָתְהוֹן לְמַיָא וְאֶבחֲרִנוּן לָך תַּמָן וִיהֵי דְּאֵימַר לָך דֵּין יֵיזֵיל עִמָך הוּא יֵיזֵיל עִמָך וְכֹל דְּאֵימַר לָך דֵּין לָא יֵיזֵיל עִמָך הוּא לָא יֵיזֵיל :

רָב - י"ט קמץ סמוך לזרקא (בטעם סגול): בר' ג , ג; מב , כה; שמ' כו , ה; לו , יב; וי' ב , יג; דב' לא , ז , כג; שו' ז , ד; ש"א ג , ט; ה , ד; י , ח; מ"א א , כד; יש' מד , יג; נג , יב; דנ' ט , יח; דה"א כב , ה; דה"ב ח , יח; כד , כג; כח , ה. רב - ל"ג בקמץ (בנוסף לאתנחתא או סוף פסוק): ראה יהו' יא , ד. הורד - ג': שמ' לג , ה; שו' ז , ד; תה' נו , ח. אתך - ד' (בקמץ): בר' כד , מ; וי' י , ט; שו' ז , ד; מ"א יג , טז. ילך עמך - ב': שו' ז , ד; ש"ב יג , כו.

ילך עמך ב' זה לא ילך עמך למה ילך עמך.

הורד - ג'; ואצרפנו - ל'; ילך עמך - ב'.

ואצרפנו - כמו שצורפין הכסף מהסיגים; שלא יהו במלחמה ההיא רק הצדיקים , כי הכורעים על ברכיהם לשתות היה סימן לאשר כרעו לבעל. ובמדרש (תנ"ב תולדות יט): את מוצא בימי גדעון שהיו עובדין לבבואה שלהם אותם שהיו כורעים על ברכיהם. פירוש: לצל שהיה נראה מהם על המים. על ברכיו לשתות - כמו כן תציג אותו לבד.

וצוה אותו השם יתברך על יד נביאו , או הודיע לו זה במראה הנבואה , והשיב לביתם כל איש אשר הוא ירא וחרד , כמו שהושרש זה בתורה (ראה דב' כ , ח); עד שבזה תועלת שני: להכיר לישראל כי לא בכחם נצחו אויביהם בזאת המלחמה , אך היה זה מהשם יתברך אשר הוא נלחם להם. והרצון בזה ויצפור: שישכים בבקר לשוב מהר הגלעד. והנה לזאת הסבה גם כן לא רצה השם יתברך שישארו עמו זולתי המלקקים בידם אל פיהם , כי זה מורה על חריצות וגבורה; ואולם אשר כרעו על ברכיהם לשתות הם עצלים , ורצה שישובו להם. והנה במאמר הראשון הבדיל מהם בעלי העבירות ורכי הלבב; כי האיש הירא הוא ירא מעבירות שבידו , כמו שביארו ז"ל בפרק 'משוח מלחמה' (סוטה מד , א) , והחרד הוא רך הלבב; ובזה הענין השני הבדיל העצלים. ולא השאיר כי אם הצדיקים והחרוצים והגבורים; והם היו שלש מאות איש לבד , ובהם לבד החזיק , כמו שצוה לו השם יתברך על יד נביאו , או בעצמו במראה הנבואה.
ריכוז קישורים