תנ"ך - ויורד את־העם אל־המים ויאמר ה' אל־גדעון כל אשר־ילק בלשונו מן־המים כאשר ילק הכלב תציג אותו לבד וכל אשר־יכרע על־ברכיו לשתות:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיּ֥וֹרֶד אֶת־הָעָ֖ם אֶל־הַמָּ֑יִם וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־גִּדְע֗וֹן כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יָלֹק֩ בִּלְשׁוֹנ֨וֹ מִן־הַמַּ֜יִם כַּאֲשֶׁ֧ר יָלֹ֣ק הַכֶּ֗לֶב תַּצִּ֤יג אוֹתוֹ֙ לְבָ֔ד וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִכְרַ֥ע עַל־בִּרְכָּ֖יו לִשְׁתּֽוֹת: (שופטים פרק ז פסוק ה)

טקסט וניקוד:

וַיּוֹרֶד אֶת־הָעָם אֶל־הַמָּיִם וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־גִּדְעוֹן כֹּל אֲשֶׁר־יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן־הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד וְכֹל אֲשֶׁר־יִכְרַע עַל־בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת: (שופטים פרק ז פסוק ה)

טקסט בלבד:

ויורד את־העם אל־המים ויאמר ה' אל־גדעון כל אשר־ילק בלשונו מן־המים כאשר ילק הכלב תציג אותו לבד וכל אשר־יכרע על־ברכיו לשתות: (שופטים פרק ז פסוק ה)

תיקון קוראים:

ויורד את־העם אל־המים ויאמר יהוה אל־גדעון כל אשר־ילק בלשונו מן־המים כאשר ילק הכלב תציג אותו לבד וכל אשר־יכרע על־ברכיו לשתות: (שופטים פרק ז פסוק ה)
וְאַחֵית יָת עַמָא לְמַיָא וַאֲמַר יְיָ לְגִדעוֹן כֹּל דִּילַחֵיך בְּלִישָׁנֵיהּ מִן מַיָא כְּמָא דִמלַחֵיך כַּלבָּא תְּקִים יָתֵיהּ בִּלחוֹדוֹהִי וְכָל דְּיִכרַע עַל בִּרכּוֹהִי לְמִשׁתֵּי :

ויורד - ו': שו' ז , ה; ש"א כא , יד; יואל ב , כג; תה' עח , טז; מש' כא , כב; דה"ב כג , כ. בלשונו - ז' מלא (בלישנא): שו' ז , ה; יש' ל , כז; זכ' יד , יב; תה' י , ז; לז , ל; מש' יז , כ; כא , כג; וכל מגילה דכותהון בר מן א' חסר: אס' ח , ט. אותו - כ"ה מלא (בלישנא): ראה יהו' ו , יח.

ויורד ו' את העם אל זקנו לכם גשם את המלך דדב' ימים כנהרות מים עיר גברים.

ויורד - ו'; בלשונו - ז' מל'; לבד - ל' וכל ואלה שמות ותרי עשר כות'.

כל אשר ילוק בלשונו וכל אשר יכרע על ברכיו לשתות תציג אותו לבד - חוץ מסיעתיך , כי הם לא ילכו עמך , שכך הם למודים לכרוע לפני עבודה זרה.

כל אשר ילוק בלשונו מן המים וכל אשר יכרע על ברכיו לשתות תציג אותו חוץ מסיעתך , שאף למלוקק בלשונו אל המים כאשר ילוק הכלב אי אפשר לו שלא יכרע גם הוא על ברכיו כששותה מן הנהר , כשם שכורע על ברכיו זה ששותה מפיו מן הנהר; ושתי כתות הללו , המלקקים בלשונם אל המים כאשר ילוק הכלב , והכורעים על ברכיהם לשתות , תציג אותם לבד , כי הם לא ילכו עמך , שכך הם למודים לכרוע לפני עבודה זרה. אבל המלוקקים בידם אל פיהם , אפשר להם למלות בחופניהם מן המעין ולשתות כשהן זקופין , וכן היה , דכתיב: ויהי מספר המלקקים בידם אל פיהם - הם האנשים ששאבו בידם מן המים ושתו להם מעומד.

וצוה אותו השם יתברך על יד נביאו , או הודיע לו זה במראה הנבואה , והשיב לביתם כל איש אשר הוא ירא וחרד , כמו שהושרש זה בתורה (ראה דב' כ , ח); עד שבזה תועלת שני: להכיר לישראל כי לא בכחם נצחו אויביהם בזאת המלחמה , אך היה זה מהשם יתברך אשר הוא נלחם להם. והרצון בזה ויצפור: שישכים בבקר לשוב מהר הגלעד. והנה לזאת הסבה גם כן לא רצה השם יתברך שישארו עמו זולתי המלקקים בידם אל פיהם , כי זה מורה על חריצות וגבורה; ואולם אשר כרעו על ברכיהם לשתות הם עצלים , ורצה שישובו להם. והנה במאמר הראשון הבדיל מהם בעלי העבירות ורכי הלבב; כי האיש הירא הוא ירא מעבירות שבידו , כמו שביארו ז"ל בפרק 'משוח מלחמה' (סוטה מד , א) , והחרד הוא רך הלבב; ובזה הענין השני הבדיל העצלים. ולא השאיר כי אם הצדיקים והחרוצים והגבורים; והם היו שלש מאות איש לבד , ובהם לבד החזיק , כמו שצוה לו השם יתברך על יד נביאו , או בעצמו במראה הנבואה.

וכל אשר יכרע על ברכיו - נופל על 'הצג לבד'.
ריכוז קישורים