תנ"ך - ויהי איש אחד מן־הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה בן־ירחם בן־אליהוא בן־תחו בן־צוף אפרתי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְהִי֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד מִן־הָרָמָתַ֛יִם צוֹפִ֖ים מֵהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וּשְׁמ֡וֹ אֶ֠לְקָנָה בֶּן־יְרֹחָ֧ם בֶּן־אֱלִיה֛וּא בֶּן־תֹּ֥חוּ בֶן־צ֖וּף אֶפְרָתִֽי: (שמואל א פרק א פסוק א)

טקסט וניקוד:

וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן־הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן־יְרֹחָם בֶּן־אֱלִיהוּא בֶּן־תֹּחוּ בֶן־צוּף אֶפְרָתִי: (שמואל א פרק א פסוק א)

טקסט בלבד:

ויהי איש אחד מן־הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה בן־ירחם בן־אליהוא בן־תחו בן־צוף אפרתי: (שמואל א פרק א פסוק א)

תיקון קוראים:

ויהי איש אחד מן־הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה בן־ירחם בן־אליהוא בן־תחו בן־צוף אפרתי: (שמואל א פרק א פסוק א)
וַהֲוָה גֻברָא חַד מֵרָמְתָא מִתַּלמִידֵי נְבִיַיָא מִטוּרָא דְבֵית אֶפרָיִם וּשׁמֵיהּ אֶלקָנָה בַּר יְרוֹחָם בַּר אֱלִיהוּא בַּר תּוֹחוּ בַר צוּף גֻּברָא פָלֵיג חוּלָק בְּקֻדשַׁיָא בְּטוּרָא דְבֵית אֶפרָיִם :

ויהי איש אחד - ב': שו' יג , ב; ש"א א , א. אפרתי - ג': ש"א א , א; יז , יב; מ"א יא , כו. ואחד: אפרתים - רות א , ב.

(ויהי) איש אחד - ב'; הרמתים - ל'; צופים - ל' מל'; תחו - ל'; אפרתי - ג'.

ויהי איש אחד מן הרמתים - הכל לפי הסדר: משה מסר את התורה ליהושוע , ויהושוע לזקנים , ושופט מסר לשופט , עד שהגיע לעלי וממנו לשמואל , כמו ששנינו "וזקנים לנביאים" (משנה אבות א , א). מן הרמתים צופים - שתי רמות היו שצופות ורואות זו את זו (ראה מגילה יד , א). ויונתן תירגם צופים: "מתלמידי נבייא". אלקנה - לוי היה , מבני אביאסף בן קרח; נתייחס בדברי הימים (דה"א ו , יב). אפרתי - יונתן תירגם: "טורא דבית אפרים". ומדרש אגדה (ראה ויק"ר ב , ג): אפרתי - בן פלטין , אבגינוס: אדם חשוב; כמו 'אפרין נמטייה לרבי שמעון' (ראה ב"מ קיט , א) - לשון חן.

מן הרמתים צופים - מקום גבעה , שאדם עומד שם ונשקף למרחוק , הוא 'צופים'; כמו "ויקחהו שדה צופים אל ראש הפסגה" (במ' כג , יד) - הוא מקום גבוה שמעמידין שם צופים , שכשיראה חרב באה על הארץ יזהיר את העם. וגם יתכן לפרש צופים: מארץ צוף; כמו שמצינו שנחלתו של אלקנה , היא הרמה , נקראת 'ארץ צוף' , כשם שהוא אומר "המה באו בארץ צוף ושאול אמר לנערו אשר עמו לכה ונשובה" וגו' "ויאמר לו הנה נא איש האלהים בעיר הזאת" (ש"א ט , ה - ו); ולמדנו , שמקום ששמואל דר שם , היא הרמה , נקראת 'ארץ צוף' , והיושבים בעיר נקראו 'צופים' , כשם שהדר בבית לחם נקרא "בית הלחמי" (ש"א טז , א). ואל ישיאך שום אדם שתפתור צופים: ממשפחת צוף , שהרי תיבת צופים מוטל בין הרמתים ובין 'הר אפרים' , ואם כדברי הפותרים צופים - שהיה בן תוחו בן צוף , לא היה לו למקרא להטיל תיבת 'צופים' בין המקומות , אלא כך היה למקרא לומר: 'ויהי איש אחד מן הרמתים מהר אפרים ושמו אלקנה בן ירוחם בן אליהו בן תחו בן צופים' , כשם שהוא אומר "בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני" (אס' ב , ה) , שפתרונו: מבנימין , וכשם שקורא אותו אפרתי , על שם שהיה יושב בהר אפרים; וכן "ודוד בן איש אפרתי" (ש"א יז , יב) - על שם שהיה יושב בבית אל (צ"ל: לחם) אפרתה; וכן "מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה" (רות א , ב). ומדרש רבותינו (מגילה יד , א): מן הרמתים צופים - ממאתים צופים שעמדו להם לישראל באותו הדור , אלא שלא הוצרכה נבואתו לפרסמה לדורות; אך פשוטו כמו שפירשתי למעלה. ואין רצוני לכתוב בספר זה שום מדרש שלפי מדרשו רצוף ספר בפני עצמו , והרוצה לקרות בו קורא.

ויהי איש אחד מן הרמתים צופים - כבר כתבנו בתחלת ספר יהושע (א , א) , כי הו"ו תמצא בלשון הקדש בתחלת הדברים , וכן מנהג לשון ישמעאל; ודקדוק מלת 'יהי' כתבנו שם גם כן. מן הרמתים - כתבו רבותינו ז"ל (מגילה יד , א): שתי רמות הם שצופות זו את זו. ואם כן , ששתי רמות הן , והמלה מוכיחה כן שהיא בלשון שנים , יהיה פירוש מן הרמתים: מאחת משתי רמות , כמו "ויקבר בערי גלעד" (שו' יב , ז); "בשתים תתחתן בי" (ש"א יח , כא); והדומים להם. וטעם צופים - על הרמתים , כמו שפירשנו. ויש לפרש צופים: נביאים , ומן שזכר עומד במקום שנים , כאלו אמר: 'מן צופים' , כלומר: ממשפחת צופים; וכן תרגם יונתן: "מתלמידי נביאיא" , כי הנביא יקרא 'צופה' , כמו "צופה נתתיך" (יח' ג , יז; לג , ז). וזהו פירוש הנכון , כי ממשפחת נביאים היה , כי מבני קרח היה , כמו שמפורש יחסו בדברי הימים (דה"א ו , ז ואי') , ובני קרח נביאים היו , והם: אסיר ואלקנה ואביאסף; ואלקנה אבי שמואל היה מבני בניו של אלקנה בן קרח. מהר אפרים - לוי היה , והיה גר בהר אפרים. ואפשר , כי לטעם זה נסמך מעשה 'פילגש בגבעה' (שו' יט - כא) לסיפור הזה בדבר אלקנה ותולדות שמואל , שגם הוא היה לוי , והיה גר בירכתי הר אפרים , ומסבתו באה רעה גדולה על ישראל , ומסבת זה באה טובה גדולה לישראל , ושמואל בנו החזיר ישראל לדרך טובה. אפרתי - אפרתי נאמר על שני פנים: האחד - מיוחס על השבט: על מי שהוא משבט אפרים , או על מי שהוא גר בארץ אפרים , כמו "האפרתי אתה" (שו' יב , ה); והאחד - מיוחס למקום הנקרא 'בית לחם אפרת' (ראה מי' ה , א) , כמו "ודוד בן איש אפרתי" (ש"א יז , יב); "מחלון וכליון אפרתים" (רות א , ב); וזה מיוחס אל הר אפרים , כמו שאומר: מהר אפרים , ולכך קראו אפרתי; כי לא נוכל לפרש שהיה מיוחס אל השבט , כי לוי היה; אם כן מה שאמר אפרתי - שהוא מהר אפרים. ויש לתמוה: אחר שאמר מהר אפרים , למה אמר אחר כן אפרתי? ואפשר שאמר כן לפי שהוא ואבותיו היו גרים שם , ועל צוף אמר אפרתי , לא על אלקנה , כי על אלקנה כבר פירש מהר אפרים; וזהו הנכון לפי הפשט. ומה שאמר כי הוא ואבותיו היו גרים בהר אפרים , נראה כי נחלתם היתה שם , כי מבני קהת היו , ובני קהת היו להם ערים בהר אפרים , כמו שאמר בספר יהושע "ולמשפחות בני קהת הלוים" וגו' "את שכם ואת מגרשיה בהר אפרים" (יהו' כא , כ - כא). ובדרש (ויק"ר ב , ג) מפרש אותו לשון גדולה וחשיבות: אפרתי - אמר רבי יהושע בן לוי: פלאטייני. ויונתן תרגם אפרתי: "גברא פליג חולק בקודשא בטורא דבית אפרים".

ספר שכבר היה איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה בן ירוחם בן אליהו בן תחו בן צוף אפרתי. וכבר נתבאר בספר דברי הימים (דה"א ו , יב) שהוא היה לוי , והיה מבני קרח. ולזה נתבאר שלא נקרא אפרתי אלא מפני היותו גר בהר אפרים; ולזה יהיה ראוי אומרו מן הרמתים צופים - מודיע המקום המיוחד שהיה ממנו , והוא הרמתה , כמו שאמר אחר זה "ויבאו אל ביתם הרמתה" (להלן , יט) , ואומרו מהר אפרים - מודיע מקומו הכולל שהיה גר שם. וידמה שתהיה העיר הנקראת 'הרמתה' נראית כשתים , והיו צופות זו לזו , ולזה אמר שהוא הרמתים צופים. או יהיה זה מודיע מעלת משפחתו ומקומם , ויהיה הרמתַיִם כמו 'הרמתִים' אשר נקוד חירק תחת התי"ו , וכמוהו "ונעקש דרכים יפול באחת" (מש' כח , יח). והרצון בזה , שהוא היה מן האנשים היושבים ברמה שהיו צופים , רוצה לומר: נביאים. כי היושב ברמה יקרא 'רמתי' , כמו שהיושב במצרים יקרא 'מצרי' , והוא הודיע בזה כי ממשפחת נביאים היה , שהיו יושבים ברמה; ולזה קבע שם שמואל ביתו , כאומרו "ותשובתו הרמתה כי שם ביתו" (ש"א ז , יז). והנה הוא היה מבני קרח , שהיו מהם כמה נביאים. או נקראו אלו הרמתים צופים - להיותם מבני צוף שנקרא שמו 'צופי' בספר דברי הימים (דה"א ו , יא). ויורה על שהם היו מתיחסים אל צוף , מה שאמר אחר זה , כאשר בא שאול ונערו אל הרמתה "המה באו בארץ צוף" (ש"א ט , ה). והנה סמך זה הסיפור לשני הספורים הקודמים (שו' יח ואי') , כי בכל אחד מהספורים ההם היה מה שהגיע מהקלקול , בסבת לוי היה גר בהר אפרים; כי הנער הלוי היה גר בבית מיכה שהיה בהר אפרים , והאיש הלוי בעל הפילגש גם כן היה גר בהר אפרים. והסכימו עוד שני הספורים ההם , שכבר נסע מבית לחם יהודה מי שבא על ידו הקלקול , כי הלוי אשר בא בבית מיכה היה מבית לחם יהודה , ופילגש האיש הלוי היתה מבית לחם יהודה , ומשם נסע האיש הלוי בבא התקלה על ידו. והנה סמך לזה זה הספור , שהיה איש לוי גר בהר אפרים , ויצא ממנו מי שבאה טובה גדולה על ידו לישראל.

(שלושים וחמש תועלות לחלק ראשון: ש"א א , א - ז , יז) והנה התועלות המגיעים מזה הספור הם אלו: התועלת הראשון הוא: להודיע יחס שמואל לכבודו. והודיענו ממנו כי הצור חוצב ממנו היה נכבד מאד מצד אביו ואמו , שהיתה נביאה לפי מה שנזכר ממנה. ולזה היה ראוי אל שיגיע לזאת המעלה הנכבדת שהגיע אליה , עם שכבר היה קדוש ונבדל לעבודת השם יתברך מעת הלידה. התועלת השני הוא: להודיע כי השם יתברך משגיח בשפלים. ולזה מפני שראה השם יתברך כי חנה היתה האהובה אצל אלקנה , נתן לפנינה ילדים , ולחנה אין ילדים , כמו שנזכר בתורה בדומה לזה בענין רחל ולאה (בר' כט , לא). התועלת השלישי הוא: להודיע שאע"פ שאין הנשים חייבות לעלות לרגל , ולא הטף , אלא מי שיכול לעלות ברגליו מירושלם להר הבית אחת בשנה , ראוי לשלם לעלות שם עם נשיו וטפיו בכללם; וזה לשתי סבות: האחת - להיישירם לאמונה אמתית , כמו שיראו מענין המקדש; והשנית - כי השמחה השלימה לא תשלם לאדם , אם לא בהיותו עם אשתו ובניו בכללם. ולזה ידמה שיהיה ראוי להיות זה בחג הסכות , שהוא חג השמחה. ולזה זכר שאלקנה היה עולה מעירו שנה בשנה להשתחוות ולזבוח ליי' , רוצה לומר , שלא היה משאיר בעירו דבר מבני ביתו , ולזה היו שם נשיו וכל בניו וכל בנותיו פעם אחת בשנה. התועלת הרביעי הוא: להודיע שראוי לחנון הקשי יום ולהטיב לבם כפי היכולת. ולזה ספר , כי מפני שהיה צר לחנה בראותה רבוי המנות לפנינה ולבניה ולבנותיה , והיא היתה יחידה , היה אלקנה מטיב לב חנה כפי היכולת , והיה נותן לה מנה שהיו עיניו בה. ולזה היה מושיב חנה אצל פניו , ושאר המנות היה נותן כאלו היה משליך אותם אחרי גוו , ובזה האופן היה מנחם אותה מן הכעס שהיתה מכעסת אותה צרתה , כשהיה אומר לה שהוא טוב לה מעשרה בנים. התועלת החמישי הוא: להודיע שאין ראוי להתגאות על רבוי הטובה ולבזות הקשי יום. הלא תראה כי פנינה מתפארת ברבוי הבנים והבנות , והיתה מכעסת חנה מפני היותה עקרה; והשם יתברך ראה עני חנה , ונתן לה בנים ובנות , ובני פנינה היו מתים , כמו שאמרה חנה "עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה" (ש"א ב , ה). התועלת הששי הוא: להודיע שאין ראוי להתפלל אחר האכילה והשתיה , כי אז לא יתכן שתשלם הכונה בזה לפי הראוי. ולזה ספר , כי מפני שאחר זמן אכילה ושתיה קמה חנה להתפלל לפני יי' , הנה לא חשב עלי שתהיה מתפללת , אך חשבה עלי לשכורה , כי לא נכון להתפלל אחר האכילה והשתיה. והיתה תשובת חנה מפני זה שיין ושכר לא שתת , ולזה לא תתגנה אם תתפלל אז. התועלת השביעי הוא: להודיע שרבוי התפלה והבכיה עוזרים אל שתהיה התפלה נשמעת , כי ההפעלות בבכיה גורם שתהיה בכונה יותר. ולזה אמרו ז"ל (ברכות לב , ב) , כי שערי דמעה לא ננעלו , ורבוי התפלה גורם שתחזק הדבקות בין המתפלל ובין השם יתברך. ולזאת הסבה זכר בתפלת חנה שהיתה נשמעת , כי היא הרבתה להתפלל "ובכה תבכה" (ש"א א , י) , להעיד שבאלו הדברים היה רושם להשמע התפלה; וידמה שלזאת הסבה אמר שנתן לה השם שאלתה. התועלת השמיני הוא: להודיע שהמתפלל אין צריך שישמיע קולו , כי השם יתברך יודע מחשבות האנשים , אבל צריך שיוציא בשפתיו דברי התפלה , כדי שתשלם לו הכונה בה. ולזה אמר בתפלת חנה "רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע" (ש"א א , יג). התועלת התשיעי הוא: להודיע שהמבקש דבר מה מהשם יתברך על צד החסד , שידור נדר , שאם יתן שאלתו יקיימהו; כי בזה יביא להאמין שהטוב ההוא הגיע לו מהשם יתברך , ולזה יקיים בעבורו הנדר ההוא; ולזה היה קיום הנדר באלו המקומות הזכרת החסד. ולזאת הסבה תמצא במקומות רבים 'נדר נדר' בזה האופן: מצאנו זה ביעקב (בר' כח , כ) וביפתח (שו' יא , ל - לא) וברבים זולתם , ולזה מצאנו שנדרה חנה זה הנדר בזה המקום. וידמה שכבר קיים אותו שמואל , ואע"פ שאין האשה מדרת את בנה בנזיר , ולא האיש גם כן בזה האופן , שהרי לא נולד שמואל עדיין , כשנדרה חנה זה הנדר לפרסום האות והמופת שעשה לה השם יתברך. התועלת העשירי הוא: להודיע שראוי לשלם לעיין בעניני האנשים , כדי שיוכיחם אם עשו דבר שלא כהוגן. ולזה ספר כי עלי היה שומר את פיה לעיין מה היה ענינה , ואע"פ שלא היה מדרך השלם ההוא לתת עינו בנשים. וכאשר הרבתה לעשות זה הפועל , חשב עלי שתהיה שכורה , ולזה הוכיחה על זה. התועלת האחד עשר הוא: להודיע שראוי לכל אדם שיציל עצמו מן החשד לפי מה שאיפשר לו. ולזה ספרה חנה , ואם היה ראוי שתבוש מלדבר בפני עלי , שהיה כהן גדול ונביא , לא קצרה מלדבר לעלי את דבר התנצלותה. התועלת השנים עשר הוא: להודיע שתפלת הנביא יותר נשמעת מתפלת זולתו. ולזה שמחה חנה , כשהתפלל עלי שיתן לה השם יתברך את שאלתה , ובקשתה ממנו שיתפלל ליי' בעבורה על זה; ולזה גם כן בטחה שתהיה תפלתה נשמעת , ולזה אכלה וסר כעסה ממנה. התועלת השלשה עשר הוא: להודיע שאין ראוי לאכסנאי שישמש מטתו. ולזה זכר שידע אלקנה את חנה אשתו אחר ששבו ובאו אל ביתם; למדנו מזה , כי בשילה לא ידעה , ואע"פ שהיה בתכלית הכוסף שיהיה לו זרע מחנה אשתו. ואם אמר אומר , כי נמנעו מזה מצד צרכם להכנס במקדש , אמרנו לו שלא היה מחוייב שיכנסו שם בכל יום , ולזה הוא מבואר שכבר היה איפשר לאלקנה שיטמא יום אחד שם. התועלת הארבעה עשר הוא: להודיע שחלב האם יותר נאות לנער מחלב זולתה. ולזה דקדקה מרים הנביאה שתניק יוכבד את משה (שמ' ב , ח) , ודקדקה חנה שתניק היא את בנה , מפני רצותה שיהיה נבדל לעבודת השם יתברך. התועלת החמשה עשר הוא: להודיע שראוי לתת לשם יתברך תודה כעל כל אשר גמל מן הטוב. ולזה זכר שהביאה חנה עם שמואל שלשה פרים לזבוח ליי' ואיפה אחת קמח ונבל יין , ושחטו הפר האחד מהם ליי' קודם הבאתם הנער אל עלי , כדי לשים עבודת השם יתברך ראשונה בזה , כדי שיעזרו בזה הפועל מהשם יתברך. התועלת הששה עשר הוא: להודיע שמי שירצו בן שיהיה שלם מאד , צריך שיחנכוהו אל השלימות בעודו קטן , לפי מה שאיפשר , כדי שיגדל במנהגים המשובחים וימשך אחריהם. ולזה זכר שכבר השתחוה שמואל ליי' , והוא כמו בן שתי שנים , לפי שהם צווהו על זה לחנכו ולהרגילו לעבודת השם יתברך; ולזאת הסבה גם כן היה שמואל מקטנותו חגור אפוד בד. התועלת השבעה עשר הוא: להודיע מה שנזכר במאמר חנה על דרך הנבואה. שנתבאר בזה הסיפור עם מה שיבא אחריו שכבר נתקיים אחר זה , לפי מה שפירשנו בפסוק "ותתפלל חנה" (ש"א ב , א) ובפסוק "יי' יחתו מריביו" (שם , י). התועלת השמונה עשר הוא: להודיע שאין בקדושים ובמלאכים מי שישוה לשם יתברך בענין הקדושה וההבדל מחומר. והנה למדנו בזה שאין השם יתברך המניע אחד מן הגלגלים היותר נכבד מהם , אבל הוא עליון על כל מניעיהם , כמו שביארנו במאמר החמישי מ'ספר מלחמות יי''; וזה למדנו במה שאמרה חנה "אין קדוש כיי' כי אין בלתך" (ש"א ב , ב). התועלת התשעה עשר הוא: להודיע שהשם יתברך הוא אשר לו נתכנו עלילות , לברוא וליצר מה שירצה. אמנם זולתו מהעלולים ממנו לא יוכל לחדש , רק מה שסדר לו השם יתברך מהפעולות; ולזה אמרה חנה "ואין צור כאלהינו" (שם). התועלת העשרים הוא: מה שלמדנו מדברי חנה , שאין ראוי להתגאות מפני רבוי הבנים , ולא מפני יתרון הגבורה , ולא מפני יתרון העושר , "כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים" (תה' עה , ח). התועלת העשרים ואחד הוא: מה שלמדנו מדברי חנה , שהשם יתברך מחיה המתים ומעלה אותם מקברותיהם; וזה אחת מפנות האמונה. התועלת העשרים ושנים הוא: להודיע שהשם יתברך משגיח במין האנושי וביחוד בצדיקים , ואמנם הרשעים ידמו בחשך; ובכמו זה אמר דוד "כי יודע יי' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד" (תה' א , ו). התועלת העשרים ושלשה הוא: להודיע כי לא היתה הסבה בחטא בני עלי הוא היות עלי בלתי משגיח בענינם , ובלתי מיישיר אותם אל הטוב; וזה כי את פני עלי ובהשגחתו נתיישר שמואל לשרת את יי' , ועם כל זה לא הועילה הנהגת עלי להיישיר בניו אל השלמות , מצד רוע תכונתם. התועלת העשרים וארבעה הוא: להודיע תכונת בני עלי בענין הקרבנות , כי בזה תועלת לבאר שמה שהגיע להם מאת השם יתברך מהעונש המופלג , אשר נזכר בזה הספר , היה ביושר. ולזה באר שהם פנו אל המדה המגונה מאד , והיא הזוללות , ובמדה אחרת מגונה גם כן , והיא החמס , עד שנאצו בזה מנחת יי'. וזכר עוד מגנותם שהם היו מתעצלים בהקרבת הקרבנות , עד אשר ישכבון ועדיין לא הקריבו קני הזבות והיולדות. וכל זה היה מפני שלא ידעו את יי' , ולזה לא השגיחו בתכלית הכוונה אשר בעבורה היו הקרבנות; שאם היו משגיחים בו , היו משתדלים להתנהג בענין הקרבנות בקדושה , וייראו מלהקל בענינם. התועלת העשרים וחמשה הוא: להודיע מעלת שמואל: מקטנותו עם בני עלי לא למד ממעשיהם. ולזה שב לזכור ששמואל היה משרת את יי' , אחר זכרו רוע תכונת בני עלי , וזכר עם זה שמחת עלי בו מצד טוב תכונתו; ולזה זכר שהיה עלי מברך את אלקנה ואת אשתו בבאם שם לרגל. התועלת העשרים וששה הוא: להודיע שכבר נתקיים מה שהתנבאה חנה ואמרה "עד עקרה ילדה שבעה" (ש"א ב , ה) , ושכבר נתקיימה תפלת עלי במה שהיה אומר "יתן יי' לך זרע מן האשה הזאת" (שם , כ); ולזה זכר שכבר "ילדה שלשה בנים ושתי בנות" (שם , כא). התועלת העשרים ושבעה הוא: להודיע שהתוכחת בחטאים הקשים לא יספיקו בה דברים רכים. ולזה זכר תוכחת עלי לבניו , שלא היו בה דברים קשים נגלים בתחלת העיון , כראוי בענין אלו החטאים; ולזה גנה אלו החטאים השם יתברך על זה התוכחת , ואמר לשמואל כי גם עלי חטא , מפני שידע חטא בניו ולא כהה בהם כראוי. ומזה המקום יתבאר כי לא מנע השם יתברך דרכי התשובה מבני עלי , שאם היה הענין כן , לא היה השם יתברך מגנה עלי על זה בזה האופן. ואיפשר שנאמר שאע"פ שרצה השם יתברך שלא ישובו , כי חפץ להמיתם , היה ראוי לעשות לעלי הראוי לעשות לו מהתוכחת. התועלת העשרים ושמונה הוא: להודיע שמי שיחטא לאשר גמלהו טובות רבות , הנה חטאו יותר גדול מאד ממה שהיה אם לא גמלהו אלו הטובות. ולזה כאשר רצה השם יתברך להודיע לעלי העונש הנפלא שיענשהו על אלו החטאים , הודיע לו תחלה רבי הטובות אשר גמלהו , כי מפני זה היה ראוי שיהיה נשמר יותר מחטא לשם יתברך. ולזה היה העונש הזה הנפלא , שתאבד הכהונה הגדולה מבית עלי שהיה מבני איתמר , כי ביתו בזו השם יתברך בענין הקרבנות , ותשוב הכהונה הגדולה לזרע פנחס בן אלעזר , אשר כבד השם יתברך בכל עוז. וזה מבואר בפנחס ובאלעזר: הלא תראה כי יהושע היה טפל לאלעזר , שנאמר "ולפני אלעזר הכהן יעמוד" (במ' כז , כא); ופנחס קנא לאלהיו בשטים , ומסר עצמו לסכנה גדולה בעבור כבוד השם יתברך. וכן היה מעת היות צדוק כהן גדול עד תחלת בית שני , כי יהושע בן יהוצדק היה מזרע פנחס בן אלעזר , כמו שנזכר בספר דברי הימים (דה"א ה , כט - מא) , והוא היה כהן גדול בתחלת בית שני. וראוי שנאמין , לפי זאת הנבואה , שכל ימי בית שני נתקיימה הכהונה הגדולה לזרע אלעזר; כי הכהנים שהיו מזרע איתמר היו מעטים ודלים , כי לא היתה להם שררה , ולזה לא היו יכולין לתת ממון למלכי ישראל , שיעמידום כהנים גדולים. וזה היה העונש הראוי להם: הם לקחו אשר לא להם - ועשק השם יתברך מהם אשר להם; הם בזו הקרבנות - ורצה השם יתברך שיגיע להם בבזוי ובשפלות המגיע להם ממתנות כהונה; ולזאת הסבה רצה שלא יכרת זרעו מעם מזבח השם יתברך , לאדיב את נפשם על מה שנפלו בו מהבוז והשפלות; הם השתמשו בקרבנות בחיי גופם לבד - ורצה השם יתברך שיסורו אלו החיים מהם קודם עתם. התועלת העשרים ותשעה הוא: לבאר עוצם מעלת שמואל בנבואה. שעם היות דבר יי' יקר בימים ההם , הגיע לו הנבואה בזה האופן שהתפעל דמיונו מהשפע האלהי המגיע לו , באופן שהשיג זה הקול באמצעות הדמיון. והנה זה היה שומע הקול בחזק כל כך עד שהיה מקיץ ממנו , וזה ממה שהורה על עוצם שלימות הכח המדמה והשכלי בשמואל. ונתבאר שכבר נתקיים מה שיעד מזה לעלי ולבניו , והשאר נתקיים בנוב עיר הכהנים ובהסרת אביתר מהיותו כהן גדול. ונתבאר עוד מעוצם מעלתו בנבואה , שלא הפיל מכל דבריו ארצה , ונתפרסם לכל ישראל היותו נביא גם בימי עלי , וזה יורה שתמיד היתה מגעת לו הנבואה בכל מה ששאלו ממנו. התועלת השלשים הוא: להודיע גנות ישראל אשר בעבורו נתחייבו שיפלו ביד פלשתים. וזה , כי הפלשתים הכירו בצד מה לשם יתברך מעלתו , אמרו "אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה" (ש"א ד , ח) , וכשבא ארון יי' בידם לקחו מוסר תכף , ושלחו אותו בכבוד מעליהם. ואולם ישראל היו עובדים הבעלים והעשתרות , והמירו כבודם בלא יועיל , ולא לקחו מוסר בכל הרעות שהביא השם יתברך עליהם על זה; ולזה לא סרו מנפול ביד פלשתים , עד שעבדו את יי' לבדו והסירו הבעלים והעשתרות. התועלת השלשים ואחד הוא: להודיע עוצם השגחת השם יתברך בשפלים , במה שחדש מהמופתים הנפלאים כדי שישוב ארון האלהים לעם הראוי לו. והודיע בו עם זה אופן יושר השם יתברך , שלא רצה בתחלה לעשות רע לפלשתים על זה , אבל עשה אות מה באלהיהם להישיר אותם אל שישיבוהו; וכשראה שלא יוסרו בזה עשה באלהיהם ובהם שפטים נפלאים. וזה גם כן היה בהדרגה , רוצה לומר , שהרע היה הולך וגדל; וזה כי בתחלה הכם בטחורים נסתרים , שלא היו יכולים לחבוש עליהם שום תחבושת , ומזה הצד היו מכאיבים יותר והיו יותר רב הסכנה; ואח"כ המית השם יתברך קצתם , והנשארים הכה בטחורים. ומהמופתים שנעשו שם גם כן היה התישר הפרות מעצמם למשוך העגלה , אשר היה בה ארון יי' , לנכח בית שמש , עם שלא משכו בעול , ושהשיבו בניהם מאחריהם הביתה. התועלת השלשים ושנים הוא: לבאר שראוי להתנהג בענין ארון האלהים בקדושה גדולה ונפלאה ובתכלית הכבוד , כי נכללה בו התורה שהיא מקום השלמויות. ולזה זכר שנענשו אנשי בית שמש , כי ראו ארון יי' עם היותם קוצרים קציר חטים בעמק , והיה ראוי להם שיניחו מלאכתם ויתעסקו בענין גניזת הארון; כי התורה לא התירה ראייתו גם לבני קהת , כמו שאמר "ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו" (במ' ד , כ). וזה כלו היה להפליג בקדושתו ובמעלתו אצל האנשים , כי מה שתתכן ראייתו לכל האנשים , לא יתנו לו מעלה בנפש במדרגת המעלה שיתנו למה שלא ימשלו על ראייתו. התועלת השלשים ושלשה הוא: להודיע שתכף ששבו ישראל ליי' בכל לבם , נעתר להם על יד שמואל , עד שמשמים נלחמו עם פלשתים על צד המופת ברעמים ולהבות. ואחר זה הכו אותם ישראל , ושבו להם על יד שמואל כל הערים שלקחו מהם פלשתים. התועלת השלשים וארבעה הוא: להודיע שהמעלה שהשם יתברך נותן לצדיקים אינה נטלת מהם עד יום מותם. ולזה ספר , ששמואל שפט ישראל כל ימי חייו; אע"פ שבסוף ימיו היה מולך שאול , הנה היה אז שופט שמואל את העם. התועלת השלשים וחמשה הוא: להודיע שראוי למנהיג שיעשה באופן שלא תכבד הנהגתו אל המונהגים ממנו. ולזה ספר ששמואל היה הולך מידי שנה בשנה לשפוט ישראל בבית אל והגלגל והמצפה , כדי שלא יכבד למקומות הרחוקים לבא אליו , ואחר היה שב אל הרמה , כי שם ביתו , לשפוט שם כל אשר יבאו אליו. התועלת השלושים וששה הוא: להודיע כי שמואל מפני שהיתה כוונתו שתהיה הנהגתו כלה על פי יי' , בנה מזבח ליי' ברמה להעלות עליו עולות , להמשיך לו הנבואה; כי בזה הישרה להגעת הנבואה , כמו שביארנו בביאורנו לדברי התורה (בר' ח , כ).

הרמתים צופים מהר אפרים - פירוש: מן הרמות שהיו בארץ צוף אשר בהר אפרים; ונקראו אותם הרמות 'רמתים צופים' על שם צוף. אפרתי - בעבור שהיה דר בהר אפרים נקרא 'אפרתי' , כי הלוים היו מפוזרים בכל שבטי ישראל בארבעים ושמונה עיר שנתנו להם.
ריכוז קישורים