תנ"ך - וחנה לא עלתה כי־אמרה לאישה עד יגמל הנער והבאתיו ונראה את־פני ה' וישב שם עד־עולם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְחַנָּ֖ה לֹ֣א עָלָ֑תָה כִּֽי־אָמְרָ֣ה לְאִישָׁ֗הּ עַ֣ד יִגָּמֵ֤ל הַנַּ֙עַר֙ וַהֲבִאֹתִ֗יו וְנִרְאָה֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֔ה וְיָ֥שַׁב שָׁ֖ם עַד־עוֹלָֽם: (שמואל א פרק א פסוק כב)

טקסט וניקוד:

וְחַנָּה לֹא עָלָתָה כִּי־אָמְרָה לְאִישָׁהּ עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר וַהֲבִאֹתִיו וְנִרְאָה אֶת־פְּנֵי יְהוָה וְיָשַׁב שָׁם עַד־עוֹלָם: (שמואל א פרק א פסוק כב)

טקסט בלבד:

וחנה לא עלתה כי־אמרה לאישה עד יגמל הנער והבאתיו ונראה את־פני ה' וישב שם עד־עולם: (שמואל א פרק א פסוק כב)

תיקון קוראים:

וחנה לא עלתה כי־אמרה לאישה עד יגמל הנער והבאתיו ונראה את־פני יהוה וישב שם עד־עולם: (שמואל א פרק א פסוק כב)
וְחַנָה לָא סְלֵיקַת אֲרֵי אֲמַרַת לְבַעלַהּ עַד דְּיִתחֲסֵיל רָביָא וְאַיתֵינֵיהּ וְיִתַחזֵי קֳדָם יְיָ וְיִתֵּיב תַּמָן עַד עָלְמָא :

עלתה - ב' בקמץ: ש"א א , כב; יר' יד , ב. והבאתיו - ד' (בלישנא): בר' מג , ט; במ' יד , כד; ש"א א , כב; יש' מח , טו. ונראה - ה': *וי' יג , ז , יט; ש"א א , כב; יר' יג , כו; מש' כז , כה.

עלתה ב' קמצ' וחנה לא עלתה וצוחת ירושלם .

עלתה - ב'; והבאתיו - ד'; ונראה - ה'.

עד יגמל - לסוף עשרים וארבע חדש; כך זמן תינוק לינק. וישב שם עד עולם - עולמם של לוים חמשים שנה , שנאמר "ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה" (במ' ח , כה); וכן היו כל ימיו של שמואל חמשים ושתים שנה (ראה מ"ש ג , ג) , שהרי עלי שפט את ישראל ארבעים שנה , וביום התפילה של חנה נתמנה שופט; צא אותה שנה לעיבורו של שמואל , נשתיירו שלושים ותשע; ושמואל פירנס את ישראל , משמת עלי , שלש עשרה שנה , שהרי יום שמת עלי גלה הארון , וישב "בשדה פלשתים שבעה חדשים" (ש"א ו , א); משם בא לקרית יערים עד שהעלהו דוד , משמלך שבע שנים בחברון על יהודה , והמליכוהו כל ישראל עליהם; וכתיב "ויהי מקץ (לפנינו: מיום) שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה" (ש"א ז , ב) , צא מהן שבע שנים שמלך דוד בחברון , נמצא משגלה הארון עד שמת שאול שלש עשרה שנה ושבעה חדשים , ושמואל מת לפני שאול ארבעה חדשים (ראה סע"ר יג).

עד יגמל הנער - פתרון: שיגמל מחלבו מלהניק , כמו "גמולי מחלב" (יש' כח , ט). וישב שם עד עולם - שאיני מזיזו משם לעולם כשאביאנו לשילה; וכן עשתה: משהביאתו לשילה , לא השיבה אותו משם , אלא שם שימש את עלי כל ימי היות בית אלהים בשילה; ומשחרב שילה ומת עלי , פירנס את ישראל עשר שנים , כשם ששנינו ב'סדר עולם' (סע"ר יג); "והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל בכל המקומות האלה ותשובתו הרמה כי שם ביתו" (ש"א ז , טז - יז) - משחרב שילה , אבל כל זמן שעמד שילה לא זז משם.

עד יגמל - עד שתשלם יניקתו , והוא עשרים וארבעה חדשים שהתינוק יונק; ואע"פ שהיו חייבים להביאו משום "יראה כל זכורך" (שמ' כג , יז ועוד) , אמרו רבותינו ז"ל (חגיגה ו , א) , כי ראתה חנה בנער שהוא מעונג וחלוש , וחששה שמא יחלה מפני הדרך. וישב שם עד עולם - כמו שנדרה עליו "ונתתיו ליי'" (לעיל , יא); ופירוש עד עולם: כל ימי חייו. ורבותינו ז"ל דרשו (מ"ש ב , ט): עד עולם - עולם הלוים , שהיו משרתים עד חמשים שנה , כמו שכתוב "ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה" (במ' ח , כה). ואמרו (סע"ר יג , א): כי כל שנותיו שלשמואל לא היו אלא חמשים ושתים שנה , כי כבר אמרה חנה "ונתתיו ליי' כל ימי חייו" (לעיל , יא) , ואמרה: וישב שם עד עולם , והוא עולם שללוים שהם חמשים שנה; ומשבא לבית יי' עד יום מותו חמשים שנה , ושתי שנים שינק - כמו שאמר: עד יגמל הנער , ודרך הנער לינק עשרים וארבעה חדשים - הרי חמשים ושתים שנה.

וחנה לא עלתה אז , כי אינה מחוייבת בזה , כמו שקדם (ראה רלב"ג לעיל , ג); ולא רצתה להביא שם שמואל עד גמלו , כי בדעתה שתכף היותו שם , ישאר שם בבית יי' כל ימיו , וזהו אמרה: וישב שם עד עולם. ולפי שכבר מצאנו 'עולם' שהוא 'יובל' (קדושין טו , א) , אמרו ז"ל (מ"ש ב , ט) , שכבר ישב שם חמשים שנה כעולמו של יובל; ולזה אמרו (שם) שכל ימיו של שמואל הרמתי לא היו כי אם חמשים ושתים שנה , כי ימי ההגמל היו שתי שנים; ולזה יהיה המאמר מחנה על דרך הנבואה. והנה יראה שכן היה , כי לא שפט עלי ישראל כי אם ארבעים שנה , ואחריו עמד ארון יי' בבית אבינדב עשרים שנה (ש"א ז , ב) , ואז עברו שבע שנים למלכות דוד , לפי מה שנזכר בזה הספר (ש"ב ה , ה). ולזה לא יהיה מראשית ימי עלי עד מלכות דוד כי אם חמשים ושלש שנה , ושבעה חדשים שעמד הארון בשדה פלשתים; וכבר מת שמואל קודם מות שאול , והיה עלי שופט קודם הולד שמואל; ואע"פ שנאמר (מ"ש א , ט) שביום הראשון שהוקם היתה לפניו חנה , הנה לא יתכן שיהיו חיי שמואל יותר מחמשים ושתים שנה זמן מועט , ולזה יהיה מן הפלא במה שאמר שמואל "ואני זקנתי ושבתי" (ש"א יב , ב); ולהתיר זה הספק אמרו (תענית ה , ב) , שקפצה עליו זקנה. והנה נפרש זה על דרך הפשט בהגיענו שם בעזרת השם.
ריכוז קישורים