תנ"ך - ועלה האיש ההוא מעירו מימים ׀ ימימה להשתחות ולזבח לה' צבאות בשלה ושם שני בני־עלי חפני ופנחס כהנים לה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְעָלָה֩ הָאִ֨ישׁ הַה֤וּא מֵֽעִירוֹ֙ מִיָּמִ֣ים ׀ יָמִ֔ימָה לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֧ת וְלִזְבֹּ֛חַ לַיהוָ֥ה צְבָא֖וֹת בְּשִׁלֹ֑ה וְשָׁ֞ם שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־עֵלִ֗י חָפְנִי֙ וּפִ֣נְחָ֔ס כֹּהֲנִ֖ים לַיהוָֽה: (שמואל א פרק א פסוק ג)

טקסט וניקוד:

וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים ׀ יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲוֺת וְלִזְבֹּחַ לַיהוָה צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי־עֵלִי חָפְנִי וּפִנְחָס כֹּהֲנִים לַיהוָה: (שמואל א פרק א פסוק ג)

טקסט בלבד:

ועלה האיש ההוא מעירו מימים ׀ ימימה להשתחות ולזבח לה' צבאות בשלה ושם שני בני־עלי חפני ופנחס כהנים לה': (שמואל א פרק א פסוק ג)

תיקון קוראים:

ועלה האיש ההוא מעירו מימים ׀ ימימה להשתחות ולזבח ליהוה צבאות בשלה ושם שני בני־עלי חפני ופנחס כהנים ליהוה: (שמואל א פרק א פסוק ג)
וְסָלֵיק גֻּברָא הַהוּא מִקַרתֵּיהּ מִזְמָן מוֹעֵד לְמוֹעֵד לְמִסגַּד וּלדַבָּחָא קֳדָם יְיָ צְבָאוֹת בְּשִׁילוֹ וְתַמָן תְּרֵין בְּנֵי עֵלִי חָפנִי וּפִנחָס מְשַׁמְשִׁין קֳדָם יְיָ :

מימים ימימה - ה': *שמ' יג , י; שו' יא , מ; כא , יט; ש"א א , ג; ב , יט.

מימים ימימה - ה'; ולזבח - ל'; ופנחס - ל' חס'.

ועלה האיש - לשון הווה הוא: עולה היה מזמן מועד למועד לשילה. ומדרש אגדה אמר (ראה מ"ש א , א): בדרך שהיה עולה בשנה זו לא היה עולה בשנה אחרת , כדי לְשַמֵּעַ את ישראל ויעשו כמותו.

ועלה האיש ההוא מעירו - כך הוא לשון המקרא , עיר שאדם דר בה נקראת עירו , כמה שנאמר באחיתופל "מעירו מגלה" (ש"ב טו , יב); וכן ביונה הוא אומר "מה ארצך ואי מזה עם אתה" (יונה א , ח) - ארץ שהוא יושב בה נקראת ארצו אעפ"י שאינה שלו. אבל מדרש רבותינו (אולי אל"ר ט): כל בני העיר היו נקראין בני עירו של אלקנה , שהרי הוא מדריכן לרגל , שהיו כל בני עירו ממתינין לו , כשהיה עולה היו הכל עולין; לכך נקראת העיר על שמו. מימים ימימה להשתחות ולזבח - לפי שרוצה לומר בסמוך "ויהי היום ויזבח אלקנה" (להלן , ד) , הקדים ואמר ועלה האיש ההוא מעירו , ולא מפני שיהא עולה יותר מכל אדם. מימים ימימה - פתרונו: ממועד למועד , מחג המצות לחג השבועות , ומחג השבועות לחג הסכות; כמו "הנה חג ליי' בשילו מימים ימימה" (שו' כא , יט) , שעל כורחך פתרונו: מחג לחג ושלש פעמים בשנה. מימים ימימה - כמו: מימים לימים; שבכל מקום שצריך למ"ד מתחילת התיבה לומר 'לימים' , הטיל הכתוב ה"י בסופה ואמר 'ימימה'; ומפתרון זה אל תט ימין ושמאל. ושם שני בני עלי חפני ופנחס - לא הוצרך הכתוב לומר אלא ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבוח ליי' צבאות בשילה "ויהי היום ויזבח אלקנה" (להלן , ד) , אלא הוא עומד ומדבר באלקנה , ומפסיק במעשה אלקנה ומזכיר בני עלי בינתיים , ומשהוא מזכירן חוזר ומדבר במעשה אלקנה , דכתיב "ויהי היום ויזבח אלקנה"; אלא לא נכתב כאן אלא לשבר את האוזן , שמפני שעתיד לומר בסוף העיניין "ובני עלי בני בליעל ולא ידעו את יי'" (ש"א ב , יב) , ואם לא קדם והזכירם ולימדך שהיו משמשין בבמה באותו הזמן , כשהיית קורא בסוף הפרשה שהיו בני עלי נוהגין ביזיון בקדשים , היית תוהא לומר: מאין באו אליו? היכן למדנו שהיו משמשין בימים ההם? לכן קדם ולימדך , שהיו באותו פרק ובאותו זמן שני בני עלי חפני ופנחס כהנים ליי'. וכן דרך מקראות רבים , שקודמין ללמדך על דבר שאתה עתיד לתהות עליו , כמו "וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים" (בר' כו , טו); ובמקומו פירשתי ואין לשנות כאן.

ועלה - כן היה עושה בכל שנה ושנה שהיה עולה לשילה לזבוח , ומה שאמר מעירו - לומר שהיה מזרז בני עירו לעלות. ובדרש (מ"ש א , א): לא בדרך שהיה עולה בשנה זו היה עולה בשנה אחרת , אלא בכל שנה היה עולה בדרך אחרת בשביל לְשַמֵּעַ ישראל ולהעלות אותם לשילה. מימים ימימה - משנה לשנה , כמו "ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה" (שמ' יג , י); או פירוש: ממועד למועד; וכן תרגם יונתן: "מזמן מועד למועד". להשתחוות ולזבוח - להתפלל לפני יי ולזבוח שם זבח המועד. ובדרש (מ"ש א , ז): רבי אבא בשם רבי יצחק: שקולה תפילה כנגד הקרבנות , שנאמר להשתחוות ולזבוח. ורבנן אמרי: חביבה תפילה יותר מן הקרבנות , דכתיב להשתחות ואחר כך לזבוח. ושם שני בני עלי - זכרם על הזבח , לפי מה שעתיד לזכור עליהם מה שהיו עושים בקרבנות.

מימים ימימה - הרצון בזה: משנה לשנה , או מרגל לרגל , כמצות התורה. והיותר נכון , שמשנה לשנה היה עולה שם עם נשיו ברגל אחד מהרגלים , ואולם הוא והזכרים אשר לו היו עולים שם בכל רגל ורגל , ולזה נאמר ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה - רוצה לומר , שפעם אחת בשנה היה עולה מעירו , בדרך שלא נשאר לו שם בביתו אפילו הנשים והטף. להשתחוות ולזבוח ליי'... בשילה - פירשו רבותינו ז"ל (מ"ש א , ז) להשתחוות: להתפלל. ואע"פ שהיה מתפלל גם כן בעירו , הנה התפלה בבית המקדש היתה יותר נבחרת. ואיפשר גם כן שהיתה השתחואה ממש , כי הנכנס שם היה משתחוה , כמו שאמרו ז"ל (משנה תמיד ז , א). ולזבוח - הם שלמי שמחה ושלמי חגיגה.

מימים ימימה - תרגמו: "מזמן מועד למועד". ולפי פשוטו נראה: משנה לשנה , כמו שכתוב לפנינו "וכן יעשה שנה בשנה" (להלן , ז). ויש לומר , שנדר היה לו שיעלה שם בכל שנה ושנה הוא וביתו לזבוח שם , בלא שלשה רגלים , כי בשלשה רגלים הזכרים חייבים ולא הנשים; וכך אומר לפנינו "לזבוח... את זבח הימים ואת נדרו" (להלן , כא) , אלמא בנדר , היה עליו לעלות שם בכל שנה ושנה ביום הקבוע לו.
ריכוז קישורים