תנ"ך - בן־שנה שאול במלכו ושתי שנים מלך על־ישראל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בֶּן־שָׁנָ֖ה שָׁא֣וּל בְּמָלְכ֑וֹ וּשְׁתֵּ֣י שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל: (שמואל א פרק יג פסוק א)

טקסט וניקוד:

בֶּן־שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ וּשְׁתֵּי שָׁנִים מָלַךְ עַל־יִשְׂרָאֵל: (שמואל א פרק יג פסוק א)

טקסט בלבד:

בן־שנה שאול במלכו ושתי שנים מלך על־ישראל: (שמואל א פרק יג פסוק א)

תיקון קוראים:

בן־שנה שאול במלכו ושתי שנים מלך על־ישראל: (שמואל א פרק יג פסוק א)
כְּבַר שְׁנָא דְּלֵית בֵּיהּ חוֹבִין שָׁאוּל כַּד מְלַך וְתַרתֵּין שְׁנִין מְלַך עַל יִשׂרָאֵל :

ושתי שנים - ל'.

בן שנה שאול במלכו - אמרו רבותינו (ראה יומא כב , ב): כבן שנה , שלא טעם טעם חטא. ויש לפתור: בן שנה שאול במלכו - בשנה ראשונה שמלך בה; והוא מלך שתי שנים על ישראל , ובשנה ראשונה מיד: ויבחר לו שאול שלשת אלפים.

בן שנה שאול במלכו - פתרון: באותה שנה שעמד שאול במלכותו , בחר לו שלשת אלפים איש מישראל להלחם עם פלישתים.

בן שנה שאול במלכו - אז כשהיו הדברים האלה שדבר שמואל בחדוש המלוכה , שנה היה לו מתחילת מלכותו , ושתי שנים מלך אחר כן; או בין הכל לא מלך אלא שתי שנים , כדברי בעל סדר עולם (סע"ר יג). ויונתן תירגם בן שנה: "כבר שנה דלית ביה חובין כן שאול כד מלך". וכן פירשו רבותינו ז"ל בדרש (מ"ש יז , א) , כי כשמלך נמחלו לו עוונותיו עד אותו היום , ואמרו: שלשה נמחלין להם עוונותיהם: חתן וחכם ונשיא. נשיא מניין? דכתיב: בן שנה שאול במלכו; וכי בן שנה היה? אלא מה תינוק בן יומו נקי מעון , כך היה שאול נקי מעוונותיו ביום שמלך.

בן שנה שאול במלכו - הנה יש מן הזרות מאד בזה הפסוק לשתי סבות: האחת היא , שלא יתכן שנאמר לפי הפשט שיהיה שאול בן שנה לבד במלכו; והשנית , שהוא רחוק שנאמר שלא מלך שאול כי אם שתי שנים , עם רוב הדברים שעשה; מצורף לזה שכבר עמד זמן מעת המשחו קודם החזיקו במלוכה. והנכון בעיני לפי הפשט , שיהיה הרצון בזה , שכבר עברה שנה אחת לשאול מעת המשחו עד העת שמלך שחדשו המלוכה בגלגל , והוא כשמלך שתי שנים על ישראל , בחר לו שאול שלשת אלפים מישראל - היותר גבורים שבהם , והיו עם שאול אלפים , ואלף עם יהונתן , ויתר העם שלח איש לאהליו - כדי שלא יכביד על ישראל.

(חמישים וחמש תועלות לחלק שלישי: ש"א יג , א - ש"ב א , כז) והתועלות המגיעות מזה הספור הם אלו: התועלת הראשון הוא במדות , והוא: שראוי לאדם שלא ימסר עצמו לסכנות. הלא תראה כי יונתן , בהכותו נציב פלשתים אשר בגבע בנימין , כמעט שסכן כל ישראל לולי יי' שהיה לו; ואין ראוי לאדם לסמוך על הנס , כל שכן עם מה שהיה רואה מהפקד כלי המלחמה מישראל , עד שלא נמצא חרב וחנית כי אם ביד שאול ויהונתן. התועלת השני הוא: להודיע כי אין מעצור ליי' להושיע ברב או במעט (ראה ש"א יד , ו). הלא תראה כי יהונתן לבדו עם נושא כליו נצחו כל מחנה פלשתים , והחרידוהו בדרך שהיתה חרב איש באחיו. התועלת השלישי והוא במצות , הוא: להודיע שאין ראוי לעבור על דברי הנביא. הלא תראה כי שאול , מפני שעבר על דברי שמואל , נענש בשלא נתקיימה לו המלוכה כי אם זמן קצר. התועלת הרביעי והוא בדעות , הוא: להודיע כי ההודעה בדברים העתידים תגיע גם להמון באופן חלוש , ולזה ילקח ראיה מספוריהם ודבריהם על העתיד להיות. ובזה האופן לקח יהונתן ראיה מדברי הפלשתים , באמרם "עלו עלינו" (ש"א יד , י) , על מה שעתיד לבא על הפלשתים מישראל; ובזה האופן גם כן באר השם יתברך לגדעון מה שעתיד לבא על מחנה מדין , כמו שצוהו שירד הוא ופורה נערו אל המחנה , וישמע מה ידבר (שו' ז , י - יא). התועלת החמישי הוא במדות , הוא: שראוי לאדם שינהג בזריזות בפעלותיו , בעת המצאו נעזר בהם מהשם יתברך. ולזה תראה שהשביע שאול את העם שלא יאכלו לחם עד הערב , כדי שינהגו בזריזות להכניע הפלשתים בהיות לאל ידם. וכבר נמצא שהסכים השם יתברך בזאת ההשבעה , ולזה לא ענהו בשאלו ביי' , מצד מה שעבר יהונתן על זאת השבועה. התועלת הששי הוא: להודיע כי "בחיק יוטל את הגורל ומיי' כל משפטו" (מש' טז , לג). ולזה נמצא בו מן האמת מה שנתפרסם מזה הספור ובזולתו , וזה כי כבר נפל הגורל על יהונתן שהיה החוטא בזה הענין. התועלת השביעי: להודיע כי השליט על המשפט , והוא המלך , ראוי שלא ישא פנים לשום אדם , עד שיאמר לבניו שלא ידעם. ולזה תמצא , שנשבע שאול כי מות ימות יהונתן , ולולי יד ישראל עמו היה ממית אותו שאול. התועלת השמיני הוא: להודיע עוצם רצון השם יתברך לכלות את עמלק בהיות לאל יד ישראל לנצחו; כי גלוי לשם יתברך עוצם שנאת העם הזה את ישראל , וזה אולי יהיה סבה במוט רגלי ישראל , שישחיתום; ולזה התחכם השם יתברך להשחיתם בעת הצלחת ישראל , ולזאת הסבה צותה התורה (דב' כה , יז - יט) שנזכור את אשר עשה לנו עמלק; מצורף לזה מה שרצה השם יתברך לכלות בעלי האמונות הנפסדות , כדי שלא נלמד ממעשיהם. ולשתי אלו הסבות צוה השם שלא ישאירו מהם שריד ושלא יהנו כלל מנכסיהם. ברוך אשר לו נתכנו עלילות: הלא תראה מחשבת המן האגגי להשחית כל ישראל במוט רגליהם , והנה היה כפשע בינם ובין המות לולי יי' שהיה להם. התועלת התשיעי הוא: להודיע שראוי לשמור בכל עוז ולהציל מי שגמל לאדם חסד , באופן שלא יגיעהו נזק. ולזה ספר שהשתדל שאול שיסור הקיני שהיה מבני חותן משה מתוך עמלק , שמא בעת המלחמה יזוקו במקרה עם העמלקים. התועלת העשירי הוא: להודיע שאין ראוי לעבור על מצות השם יתברך על יד נביאו. הלא תראה איך נענש שאול במה שעבר על דברי שמואל בדבר עמלק , שהיה זה סבה להמיתו בלא עתו. התועלת האחד עשר הוא: להודיע שאין השם יתברך חפץ בזבחים ועולות , אך רצונו שישמעו אל דבריו ולא יצטרכו אל הקרבנות. כל שכן שאין רצונו שיחטא האדם למען מצא מה שיזבח ממנו ליי' , כמו הענין במה שעשה שאול וישראל במה שלקחו משלל עמלק , כי שמוע בקול השם יתברך הוא יותר טוב מהקרבת זבח , כמו שאמר "הנה שמוע מזבח טוב" (ש"א טו , כב). התועלת השנים עשר הוא בדעות , והוא: להודיע על צד הרמז מאי זה צד בא החסרון בקסם ותרפים. והוא דבר עמוק מאד , לפי מה שהתבאר מדברינו בשני 'מספר מלחמות יי''. התועלת השלשה עשר והוא בדעות , והוא: להודיע עוצם אבירות לב שמואל וגבורתו , עד שלא ירא מלדבר קשות כאלה לשאול עם היותו מלך , והרג אגג בדרך אכזריות באופן הנזכר פה (ראה ש"א טו , לג) , לשלם לו מדה כנגד מדה ולמלאת מצות השם יתברך. כי אלו התכונות ראוי שתהיינה לנביא , רוצה לומר , שלא יירא משום אדם , אך יכנע למלאת מצות השם בכל עוז. התועלת הארבעה עשר והוא במדות , הוא: להודיע שאין חסרון לנביא אם יאמר כזב בצד מה למלט נפשו. הלא תראה שהשם יתברך נתן עצה לשמואל , שיאמר "לזבוח ליי' באתי" (ש"א טז , ב) , ואע"פ שאמר שלא בא כי אם למשוח למלך אחד מבני ישי. התועלת החמשה עשר הוא: להודיע שאין ראוי לאדם שיסמוך על הנס , ואע"פ שהוא שלם מאד והוא דבק בשם יתברך. הלא תראה כי שמואל עם גודל מעלתו ירא שיהרגהו שאול , ולקח עצות איך ימלט מזה , במה שאמר "איך אלך ושמע שאול והרגני" (ש"א טז , ב) , ולא נסמך על הנס אע"פ שהיה הולך במצות השם יתברך. כי רצון השם יתברך שישתדל האדם בסבות הראויות בהצלתו , כי המופת לא יעשהו השם יתברך כי אם במקומות ההכרחיים; ולזה אמרו ז"ל (ספ"ד קכג): "למען יברכך יי' אלהיך" (לשון זה בדב' יד , כט ובפסוקנו "וברכך יי' אלהיך") - יכול בטל? תלמוד לומר: "בכל אשר תעשה" (דב' טו , יח). וכבר הרחבנו המאמר בזה בביאורנו לדברי התורה וב'ספר מלחמות יי''. התועלת הששה עשר הוא: להודיע כי לא אשר יראה האדם הוא האמת. כי ישי לא חשב שיהיה ראוי למלך בנו הקטן , ולזה לא הביאו הביתה להעבירו לפני שמואל , והוא אשר בחרו השם לבד; ולזה אמר "אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה" (תה' קיח , כב). התועלת השבעה עשר הוא: להודיע שהוא ראוי למי שימלוך שיהיה תארו נאות לאדנות , כדי שיחזו עיני כל איש ביופיו , ויהיה מפני זה נכבד בעיניהם , ויאהבוהו ויכנעו לעבודתו; ואלו היה מאוס בעיניהם , ימאסוהו ולא יראו ממנו , ותפסד הכונה אשר בעבורה היתה המלוכה. ולזה ספר בשאול שכבר היה משכמו ומעלה גבה מכל העם , וספר בדוד שכבר היה אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי , ולזה היה תארו נאות לאדנות. התועלת השמונה עשר הוא: להודיע הרושם הנפלא שיקח האדם בההפך ענינו אל שיהיה מלך , כל שכן בהמשחו על יד נביא. הלא תראה כי שאול תכף שנמשח למלך נהפך לאיש אחר; וכן הענין בדוד , שכבר ספר ואמר "ותצלח רוח יי' אל דוד מהיום ההוא ומעלה" (ש"א טז , יג). וזה דבר ראוי לפי שרשי התורה , כי פעלות המלך מסודרות באופן מה מהשם יתברך , ולזה אמר שלמה "פלגי מים לב מלך ביד יי' על כל אשר יחפוץ יטנו" (מש' כא , א); כי אין מן הראוי שיהיה בבחירת המלך להשחית עמו אם ירצה , "כי גבוה מעל גבוה שומר" (קה' ה , ז). התועלת התשעה עשר הוא: להודיע איך עמקו מחשבות השם , שסבב בהבאתו רוח רעה על שאול שיתקרב דוד למלכות; והיה זה סבה להביא עליו המלוכה בקלות , מצד מה שראו ישראל טוב הצלחת דוד במלחמות ובכל עניניו , ולזה היה המוציא והמביא את ישראל גם בהיות שאול מלך. התועלת העשרים הוא להודיע כי מברכת האיש המושגח מהשם יתברך יתברך אדניו , כי רצון האיש ותשוקתו הוא שיתברך אדניו , ומזה הצד תבא הברכה לאדון מצד המשרת. ולזה ספר בענין שאול , כשהיתה רוח אלהים רעה מבעתו , כי דוד הוא מושגח מהשם יתברך , ולזה יתכן שבסבתו תסור מעל שאול זאת הרעה; ולזה ספרו מענין דוד , עם היותו יודע לנגן , שהוא איש מצליח והשם יתברך עמו. התועלת העשרים ואחד הוא: להודיע שאין ראוי לבא לפני המלכים והסגנים בידים ריקניות. ולזה ספר ששלח ישי לשאול ביד דוד בנו חמור לחם ונאד יין וגדי עזים; ולזה צותה התורה לפרסם לאנשים ממשלת השם עליהם , שבבאם לראות פניו , לא יבאו בידים ריקניות , אמר יתברך "לא יראו את פני יי' ריקם" (דב' טז , טז; ושמ' כג , טו). התועלת העשרים ושנים הוא: להודיע שהשולח מנחה אל המלכים , אין ראוי שיבזבז בה מאד מממונו למען תהיה מנחה ראויה אל המלך , אבל יספיק שתהיה המנחה מאד ראויה ביחס אל הנותן. לזה ספר ענין זאת המנחה , שהיה קטן השיעור ביחס אל המלך; וכן תמצא ביעקב ששלח ביד בניו למצרים לאדני הארץ מנחה מעטה , אך היתה מהמשובחים שבמינים , ואם היה בזה תועלת אחר גם כן; כמו שביארנו שם בבאורנו לדברי התורה (בר' מד , טז התועלת החמשה עשר). התועלת העשרים ושלשה הוא: להודיע שאין ראוי לאדם שיסמוך על כחו וגבורתו , כי לא בכח יגבר איש (ראה ש"א ב , ט) , אך מיי' מצעדי גבר כוננו (ראה תה' לז , כג). הלא תראה כי גלית הפלשתי , עם רוב גבורתו וחוזק כלי מלחמתו , נפל בעזר השם ביד דוד שהיה נער ובזולת כלי מלחמה. התועלת העשרים וארבעה הוא: להודיע עוצם אבירות לב דוד וקנאתו ליי' על דבר גלית , ואיך שם נפשו בכפו לנקום את נקמת יי'; כי זאת התכונה ראוי שתהיה לשלם. התועלת העשרים וחמשה הוא: להודיע כי הבוטח ביי' ישוגב (ראה מש' כט , כה). ולזה תמצא כי כששמע שאול עוצם בטחון דוד ביי' , בטח שינצח דוד הפלשתי , ולזה אמר לו שאול "לך ויי' יהיה עמך" (ש"א יז , לז). התועלת העשרים וששה הוא: להודיע שעם הבטחון בשם יתברך ראוי לעשות מה שאפשר שיגיע בו התכלית המכוון ביותר שלם שאפשר. ולזה תמצא שהשתדל שאול שילבש דוד כלי המלחמה באופן ראוי להלחם עמו , וגם דוד הסכים בזה , עד שראה שלא יועילו לו כי לא נסה ללכת באלה , וההשתמשות באותם הכלים יצטרך להרגל; ולזה לקח דוד מה שנסה ללכת בו , עד שיתכן לו בו יותר להכות את גלית מרחוק; עם שכבר שם ביי' מבטחו , שיהיה לו לעזר בהכאת גלית. התועלת העשרים ושבעה הוא: להודיע כי להמון קצת השפעה אלהית בידיעת העתידות , וזה אמנם יהיה במה שיסכימו בו רבים מהדברים העתידים. ולזה תמצא שכבר התפעל שאול זה האופן מההפעלות מדברי הנשים , שהיו אומרות באלו השירים שיורה מה שכבר תהיה לדוד המלוכה , והוא אמרם "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו" (ש"א יח , ז); ולזה לא הוכיחן שאול על זה המאמר , אבל היה שונא את דוד ואורב לו להפילו , בדרך שלא יעשוק המלוכה ממנו ומזרעו. והנה זאת המדרגה מההודעה יקראוה רבותינו ז"ל 'בת קול' , ואחשוב שהיא חלק מה מהקסם השלם ומהיותר צודק ממנו; וזה יתבאר עם קצת עיון ממה שביארנו בשני מ'מלחמות יי'' מענין הקסם. התועלת העשרים ושמונה הוא: להודיע כי את אשר יאהב יי' הוא הנאהב והנשמר. הלא תראה איך היה מצליח דוד בכל עניניו , ואיך שמרהו השם יתברך מכל מה שחשב להפילו בו שאול מהרע , לא הועילו לשאול תחבולותיו. התועלת העשרים ותשעה הוא: להודיע כי עצת יי' היא תקום (ראה מש' יט , כא) , עד שכל מה שיעשהו האדם לחלוק עליה יהיה כלי להגעתה. ולזה תמצא , שכמעט כל מה שעשה שאול כנגד דוד היה כלי אל שתהיה לדוד המלוכה בקלות יותר; כי מה ששמהו לו לשר אלף יוצא ובא לפני העם , היה סבה אל שאהבו אותו מאד כל ישראל ויהודה , בראותם טוב הצלחתו , וזה היה סבה להגיע אל דוד המלוכה בקלות במעט סבה אחרי מות איש בשת בן שאול , כמו שנתבאר שם (ש"ב ה , ב); ואין ספק במה שחשב להפילו ביד פלשתים , כי כבר נתברר ממנו טוב הצלחתו של דוד על אויביו. והנה מה שהרג שאול נוב עיר הכהנים בעבור דוד , היה גם כן סבה להוסיף שמירה לדוד , כי זה היה סבה שבא אביתר הכהן לדוד עם האורים והתומים , והיה דוד נשאל ביי' בכל מעשיו , ולשאול לא היה דרך אל שיהיה נשאל ביי'. וכן מה שהוכרח דוד לברוח מפני שאול ולבא בארץ פלשתים , כי מפני זה נשתלשל הענין שהיה לדוד צקלג , והיו נלחמים תמיד דוד ואנשיו עם אויבי השם , והיה דוד שולח מהשלל לישראל; והנה המלחמות ההם היו כלי להגיע לדוד המלוכה , כי אז נתברר לישראל טוב הצלחתו עד שבמתי מעט נצח רבים , ושאול וזרעו נפלו ביד פלשתים עם היות יד כל ישראל עמו. וכן מה שנתן מיכל בתו לדוד לאשה להפילו ביד פלשתים , היה כלי אל שנשמר דוד מנפול ביד שאול , כמו שנתבאר בזה הספור. התועלת השלשים הוא: להודיע שראוי לכל אדם להתנהג במדת הענוה והשפלות. הלא תראה כי דוד היה משפיל עצמו מאד , ואומר שאינו ראוי לקחת בת מלך , ואע"פ שכבר היתה לו מן הדין מפני הכותו את גלית. והנה טען תחלה מפני שפלות מדרגתו ושפלות משפחתו , ואחר זה טען מצד היותו עני , ולא יוכל לתת מהר ומתן לבת המלך לפי הראוי לה. התועלת השלשים ואחד הוא: להודיע שאין ראוי לאדם שיהיה מסרב מאד במה שיבקשו ממנו הגדולים. ולזה תמצא כי דוד היה מסרב תחלה לקחת את בת המלך , מצד מה שזכר שהוא בלתי ראוי לה; וכאשר ראה שעם כל זה היה חפץ המלך להתחתן בו , נתרצה להתחתן בו והראה לשאול טוב הצלחתו , עד כי הביא לו מאתים ערלות פלשתים תחת מאה ששאל , כדי שיתרצה בו שאול יותר. התועלת השלשים ושנים הוא: שראוי למי שיבקש תכלית מה שלא יקצר בהגעתו בכל הסבות , אשר ישלם בהם התכלית ההוא ביותר שלם שבפנים. ולזה תמצא , שלא הספיק במיכל מה שהורידה דוד בעד החלון כדי שימלט מיד אביה בשיברח , כי אולי יצוה המלך וירדפוהו וישיגוהו; אבל חברה אל זה סבות אחרות , והם שכבר שמה התרפים אל המטה וכביר העזים מראשותיו , כדי שבבא עבדי שאול אליה תוכל לומר להם כי חולה הוא , ויניחוהו זמן מה; או אולי יתפייס שאול בזה ולא ישתדל עוד להרגו , כי יראה כי אזלת ידו , ואולי יי' יגפנו; או אולי יתחרט שאול על החמה הזאת ויניחהו , ובין כך ובין כך יהיה פנאי לדוד לברוח ולהרחיק מהמקום ההוא , בדרך שלא יפול ביד שאול. ולזאת הסבה גם כן תמצא , שלא הספיק ליהונתן במה שרצה לגלות לדוד אם דעת אביו להמיתו , אם לא שיחקור עמו הענין ואחר כך יגלהו לדוד , כי אולי לא ימצא דרך שיוכל לדבר בסוד עם דוד להודיע אליו תשובת אביו לו. ולזה תמצא כי בפעם הראשונה יעץ יהונתן לדוד שיסתר בשדה אחד , וישתדל יהונתן לדבר עם אביו בשדה ההוא בעצמו מענין דוד , לבקש מלפניו שלא ימיתהו , בדרך שיוכל דוד לשמוע הדברים ההם; ואם לא יוכל לדבר עמו במקום שישמע דוד דבריהם , יקל ליהונתן ללכת במקום שנסתר בו דוד להסך את רגליו , ואז יודיע לדוד כל כונת אביו. ובפעם שנית לא הספיק ליהונתן זה , כי ראה שאם היה אמת מה שספר לו דוד , לא יוכל יהונתן לבטוח שלא יהרוג שאול את דוד , כשיבטיח אותו שלא יהרגהו , כי כבר הבטיחו על זה הענין תחלה; ולזה התחכם יהונתן למצוא דרך , יוכל בה להודיע לדוד כונת שאול אביו מה היא; ולזה עשה התחבולה מענין יריית החצים , אשר יתבאר לנערו אם יצטרך דוד לברוח ולמלט את נפשו אם לא , כי אולי לא ימצא דרך יוכל לבא אל דוד לדבר עמו מזה הענין. ולזאת הסבה גם כן תמצא שהעלים דוד היותו בורח גם מאחימלך הכהן , ואע"פ ששאל לו באלהים אם יצליח דרכו , כי אולי אם יגלה לו זה , יהיה סבה שיפול דוד ביד המלך. ולזאת הסבה לא לקח דוד עמו אחד מאנשיו בברחו. התועלת השלשים ושלשה והוא במצות , והוא: שאע"פ שכל מצוה נדחית מפני פקוח נפש , הנה אם לא היה מפני הדחות המצוה סבה בעצמות להציל העובר עליה מן הסכנה , אע"פ שתהיה סבה לה במקרה , אין ראוי לדחותה בזה האופן. ולזה לא התיר אחימלך לדוד ולנעריו לאכול לחם קדש בטומאה , כמו שביארנו במה שקדם. התועלת השלשים וארבעה הוא: להודיע כי ראוי לאדם שיעשה כל התחבולות שאיפשר לעשות להציל נפשו. ולזה תמצא שהתהולל דוד ביד עבדי אכיש מלך גת והוריד רירו על זקנו , כדי שיחשבו שכבר נשתגע ולא יחשדוהו במרגל; גם לא ישתדלו לתפשו מפני היותו שר וגדול בישראל , כי יחשבו בראותם שגעונותיו שלסכלותו נטרד ממעלתו , ולזה היה סבה אל שיציל דוד נפשו מיד אכיש מלך גת ועבדיו. התועלת השלשים וחמשה הוא: לבאר שכבר נתקיים יעוד השם יתברך לבית עלי בהריגת נוב עיר הכהנים; עם שזה היה כלי אל שסרה הכהונה הגדולה מבית עלי , כי לא נשאר מזרעו כי אם אביתר , ובו סרה הכהונה מבית עלי ונתנה לצדוק; כמו שנתבאר בספר מלכים (מ"א ב , כז). ולזה לא מצאנו שנענש שאול בהריגת נוב עיר הכהנים , ואע"פ שלא היתה שם סבה תביא להרגם בזה האופן , כי גם אחימלך לא חטא כלל כנגד שאול , כמו שספר לו , כל שכן שלא חטאו לו כל בית אביו שהרג עמו; ולזה תמצא שלא נזכר זה החטא עם החטאים שזכר שחטא בהם שאול , כי יי' הסיתהו בו לקיים ייעודו. התועלת השלשים וששה הוא: להודיע עוצם קנאת דוד בעושי החמס , עד שעם היותו ירא מאד מפני שאול , התעורר להציל יושבי קעילה מיד שוסיהם; כי זאת התכונה ראוי שתהיה לשלם ולמנהיג. התועלת השלשים ושבעה הוא: להודיע עוצם השגחת השם יתברך באוהביו. וזה שכאשר היה שאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו לתפשם , תכף סבב השם יתברך שהוכרח שאול לסור מעל דוד , למלט הארץ מיד פלשתים; ואחרי זה כאשר רדפו שאול , סבב השם שנפל ביד דוד בדרך שהיה דוד יכול להזיק לו , וזה היה בהיות שאול במערה , ואחרי כן בהיותו שוכב ישן במעגל. התועלת השלשים ושמונה הוא: להודיע שראוי לאדם שלא יהיה דוחק את השעה , אבל ימתין העת הראוי. ולזה תמצא שאע"פ שכבר נפל שאול ביד דוד - והיה רודפו - לא הסכים דוד להרגו , אבל קוה שאיש אחר ינקום נקמתו ממנו או השם יתברך , או יבא יומו למות וימלוך דוד. התועלת השלשים ותשעה הוא: להודיע שראוי למי שהיה חושק תכלית מה , שלא ישתדל בהגעתו במה שאפשר שיקרה לו ממנו נזק. ולזה תמצא כי דוד , אע"פ שהיה מותר לו להרוג שאול כי כבר היה רודפו , והיה זה כלו אל שתהיה המלוכה לדוד , לא הסכים בהריגתו; פן יהיה זה מביא האנשים להקל בהריגת המלכים , ויביא זה להגיע נזק לדוד או לזרעו , כי כבר משחו השם יתברך למלך על ישראל על יד שמואל נביאו; ולזאת הסבה הרג דוד האיש העמלקי באמרו שכבר הרג שאול , והרג הורגי איש בשת בן שאול. התועלת הארבעים הוא: להודיע שאין ראוי שיתנהג האדם במדת הכילות והכלביות , רוצה לומר: ההדמות לתכונת הכלב , שלא יניח שאר הכלבים להשאר בבית אשר הוא בו פן ימעיטו מזונו. הלא תראה מה שקרה לנבל מעוצם הכילות שהיה לו , אשר כמעט היה סבה לאסוף נפשו ונפש ביתו , לולי היתה חכמת אביגיל. התועלת הארבעים ואחד הוא: להודיע שראוי למי שיפחד מיד מי שתקיף ממנו לפייסו בריבוי הדורון , כמו שעשה יעקב לפייס עשו (בר' לב - לג). וכן עשתה אביגיל לפייס דוד , כי הפליגה מאד בזה הדורון , מפני ידיעתה חוזק הכעס שהיה ראוי שיהיה לדוד על דבר נבל בעלה , כי הוא שלם לו רעה תחת טובה , וחרפו וגדפו מאד; ולזה אמרה: אכפרה פניו במנחה הגדולה הזאת , ואחר כן אבקש ממנו דרך תחנה ובקשה. התועלת הארבעים ושנים הוא: להודיע שמי שירצה לפייס מי שתקיף ממנו בעת כעסו חזק , ראוי לו שיתחיל דבריו בדרך מן הפיוס , שיתרצה הכועס להטות אזניו אל דבריו , ושיסדר דבריו באופן מן החכמה , שתשלם לו ההצלה מהרע שחשב לעשות לו הכועס עליו. ולזה התחילה אביגיל דבריה בזה האופן שהיא אמרה שבה העון הזה , כדי שיתפייס דוד קצת פיוס בהודאתה זאת שהודת שחטאה לו , כי מודה ועוזב ירוחם (ראה מש' כח , יג); ואחר כן ביארה לו שאין ראוי שיתפעל כל זה ההפעלות על איש פחות כנבל אם הטיח דברים כנגדו , כי רע תכונת לבו ופחיתותו סבבו זה; והנה היה בזה המאמר מהפיוס לדוד מה שלא יעלם; ואחר זה התנצלה לדוד ובארה לו שלא היה לה אשם בזה , ונשבעה בשם יתברך כדי שיאמין לדבריה יותר. והנה היה מהחכמה עוד בדבריה אלה , שהיא לא רצתה להראות לדוד שתירא ממנו שישחית נבל וביתו , אבל הניחה הענין דרך הנחה שהשם יתברך שמר דוד מעשות זה החטא , רוצה לומר: שיבא בדמים לשפוך דם חנם , ולהראות שהוא סומך על גבורתו בדרך שתושיע ידו לו לפי מחשבתו; כי זה על האמת חטא עצום. ונכלל עוד מהפיוס בדבריה שזכרה מרדפי דוד דרך כלל , שהשם יתברך יקלע נפשם בכף הקלע , ונפש דוד תהיה צרורה בצרור החיים עם השם יתברך , לפי שלא תמצא בו הרעה מימיו. וכאלו הזהירה בזה עוד דוד שלא יאבד ממנו המלוכה שנתן לו השם יתברך , מפני חטא כזה כמו שעשה שאול , שהסיר ממנו המלוכה מפני החטאים שחטא , כמו שנזכר במה שקדם. ולהראות עוד שהיא לא היתה יראה מדוד שיעשה זה הרע , שאלה ממנו שיזכר לה זה החסד שעשתה לו בעת שייטיב יי' לו והיתה לו המלוכה , כי אז תהיה לאל ידו לשלם לה גמול כעל כל אשר גמלתהו. ולזה נתן דוד תודה לשם יתברך אשר שלחה לפניו למנעו מזה החטא , וברך טוב טעמה , כי כבר סדרה דבריה בתכלית השלמות , כמו שביארנו; ולזאת הסיבה בחר דוד בה להיות לו לאשה אחרי מות נבל. התועלת הארבעים ושלשה הוא: להודיע שאין ראוי לאדם שיסמך על הנס , אע"פ שרואה תמיד עיני יי' אלהיו בו לשמרו , אבל ראוי שירחק מן הסכנה לפי מה שאפשר. ולזה ספר שברח דוד בארץ פלשתים , מפני ראותו שאי אפשר שתשלם לו השמירה בארץ ישראל בזולת סכנה , כי תמיד היה שאול רודפו. התועלת הארבעים וארבעה הוא: להודיע עוצם אהבת דוד לעמו , כי גם בעת שברח מארץ ישראל והיה בארץ פלשתים , היה נלחם מלחמות יי' בשונאי ישראל והיה מכלה אותם - לא יחיה איש מהם. והיה מחכמת דוד שעושה הענין באופן שחשב אכיש כי דוד היה רודף ישראל והורגם , ובזה בטח בו יותר לחשבו כי הבאש הבאיש בעמו ישראל , ולזאת הסבה השתדל דוד שלא ישב את אכיש בעיר המלוכה. התועלת הארבעים וחמשה הוא בדעות , הוא: להודיע כי הודעת העתידות תגיע לאדם מצד ההשגחה האלהית. ולזה ספר שלחטא שאול לא ענהו יי' אפילו על יד אחד מבני הנביאים , וכל שכן שלא ענהו בחלומות הצודקים ולא באורים; כי אע"פ שנודה שהיו שם אורים ותומים , הנה לא היה שם כהן ראוי שיהיו נשאלים באורים ותומים , כי כבר המית שאול השלמים מהכהנים , אשר היתה להם הכהונה הגדולה , בהרגו נוב עיר הכהנים; ולא היה שם כהן גדול , כל שכן שלא היה שם כהן גדול שרוח הקדש שורה עליו , שיתכן שיהיו נשאלים באורים ותומים. ולזאת הסבה תמצא שלחטא יהונתן בעברו על שבועת אביו , לא ענה השם יתברך את שאול בהיותו נשאל באורים ותומים , ושאול הרגיש אז כי החטא גרם שלא יענהו יי' , ולזה חקר על פי הגורל במה היתה החטאת הזאת היום. ומזה המקום התבאר שהוא אפשר שיעלים השם יתברך מהנביא קצת העתידות , מצד האנשים אשר יקחו תועלת בהודעה ההיא. התועלת הארבעים וששה הוא: להודיע איך שלם השם יתברך לשאול את גמולו: הוא הרג נוב עיר הכהנים , ובא עת שהרגיש במה שנפקד ממנו בהריגתם , עד שהוכרח לנטות אחר הדברים הפחותים - והם האובות - אחר שכבר הרחיקם ובערם מן הארץ , למען תגיע לו איזו הודעה בענין המלחמה. התועלת הארבעים ושבעה הוא: להודיע שאין ראוי שיתחבר האדם עם הרשעים. הלא תראה כי בהתחבר דוד עם פלשתים למלחמה פרץ השם מעשיו , והיה זה סבה אל שנשרפה צקלג ונשבו הנשים והטף אשר בה. והנה להשגחה על דוד , סבב השם יתברך שלא הסכימו סרני פלשתים שילך אתם דוד במלחמה , כי יראו פן יעשה תחבולה להפילם ביד שאול , למען יתרצה בזה אל אדוניו; והיה זה סבה אל שהציל דוד כל אשר לקח עמלק ממנו , ולקח מהם שלל רב. והנה היה בזה הישרה אל שתגיע המלוכה לדוד , בראות ישראל הצלחתו , כמו שזכרנו במה שקדם. התועלת הארבעים ושמונה הוא: להודיע שראוי לאדם שישלח לחמו על פני המים להטיב לדלים הרעבים , כי בזה מקנין התכונה הטובה בענין החמלה מה שלא יעלם , עם שכבר יקרה שיגיע לנותן מהמקבל גמול טוב על זה. הלא תראה כי דוד בחמלתו על האיש המצרי , שמצאוהו בדרך רעב וצמא , האכילהו והשקהו ונתן לו פלח דבלה ושני צמוקים; והיה זה סבה אל שהורהו מקום הגדוד שפשטו על צקלג , והיה זה סבה אל שהציל דוד כל אשר לקחו עמלק. התועלת הארבעים ותשעה הוא: להודיע שאין ראוי שיבטח האדם על מי שאינו מעמו. הלא תראה כי הנער המצרי , שהיה עבד לאיש עמלקי , היה נקל בעיניו להפיל אדניו ביד דוד , אחר שנשבע לו דוד שלא יסגירנו ביד אדניו; ולזאת הסבה גם כן לא הסכימו סרני פלשתים לבטוח בדוד. התועלת החמשים הוא: להודיע שאין ראוי לאדם שיהיה אכזרי למשרתיו ועבדיו לעזוב אותם כשיחלו , אבל ראוי שישתדל ברפואתם ובשמירתם כחזקת היד. הלא תראה מה שקרה לאיש העמלקי בעבור עזבו הנער המצרי בחלותו. התועלת החמשים ואחד הוא: להודיע כי בתחבולות יעשו להם החכמים מלחמה. ולזה השתדל דוד לבא אל הגדוד תכף בעמדם בטח , עד שנפלו בידו כלם , זולתי מתי מעט שרכבו על הגמלים וינוסו. התועלת החמשים ושנים הוא: להודיע שראוי למושל למשוך לב העם אליו בדרך שיאהבוהו , וגם בעת שיחטאו לו יראה להם שאין בלבו עליהם דבר , כי בזה יקח הנפשות וימשכם לעבודתו. הלא תראה כי דוד הקדים לשאול בשלום מאתים האנשים אשר פגרו מעבור את נחל הבשור , להראות להם שאין בלבו עליהם דבר , ואע"פ שלא הסכימו ללכת עמו להלחם עם הגדוד אשר השחית צקלג; ולא די לו בזה , אבל הסכים גם כן שיקחו מהשלל חלקם. ולזאת הסבה גם כן שלח דוד מהשלל לזקני יהודה , עם שכבר נתפרסם להם בזה טוב הצלחתו , והיתה בזה הישרה נפלאה להגיע המלוכה לדוד. התועלת החמשים ושלשה הוא: להודיע איך הפליג השם יתברך , אשר לו נתכנו עלילות , להמציא הסבות שיגיעו דוד אל שתהיה לו המלוכה בקלות , כמו שגזרה חכמתו ורצונו; כי אם היה נהרג שאול לבדו , הנה לחוזק אהבת דוד את יהונתן לא היה יכול להסכים בעצמו לעשוק הממלכה ממנו , ולזה מת יהונתן עמו. וכבר נפלו עמו גם כן קצת ישראל , להראות להם אי זה הבדל יש בין דוד לשאול , כי שאול עם היותו מלך נפל הוא ועמו ביד פלשתים , ודוד נצח במתי מעט עם רב; כי זה ממה שיישיר ישראל אל שיתנו לדוד המלוכה. התועלת החמשים וארבעה הוא: להודיע שאין ראוי לאדם שישמח בנפל אויבו , אבל ראוי שיהיה חרד בנפילת שר וגדול , ויזכר כי כבר יתכן שיקרה לו כך. ולזה תמצא שקרע דוד בגדיו , ויספוד ויבכה וצם עד הערב על שאול תחלה , להיותו היותר נכבד , ואחר זה על יהונתן , ואחר על עם יי' שהם בית ישראל , וקונן על שאול ועל יהונתן קינה נפלאה. התועלת החמשים וחמשה הוא: להודיע שראוי לאדם שילמד דעת ממה שיכשל בו זולתו. ולזה תמצא כי מפני שראה דוד שנפלו שאול ובניו על יד המורים , אמר ללמד את בני יהודה קשת , כי הוא כלי נפלא מאד בענין המלחמה.

בן שנה שאול במולכו - בא זה הלשון נאות על שאול , כי על דרך האמת לא מלך כי אם קצת שנה אחת , ואם דרך עראי נחשבו לו שנתים.

בן שנה שאול במלכו - בשנה ראשונה שמלך בחר לו שלשת אלפים מישראל. ושתי שנים מלך - איפשר לומר כן? והכתיב "וילחם סביב בכל אויביו במואב ובבני עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים ובכל אשר יפנה ירשיע" , ואימתי עשה כל המלחמות האילו? ואימתי רדף אחרי דוד , ובלבד בארץ פלשתים עשה דוד שנה וארבעה חדשים? הילכך יש לפרש , ששתי שנים עד שנמשח דוד , שמשעה שנמשח דוד כאילו בטלה מלכותו , ומה שמלך לאחר כן מלכותא בלא תגא הוא.
ריכוז קישורים