(חמישים
וחמש
תועלות
לחלק
שלישי:
ש"א
יג
,
א
-
ש"ב
א
,
כז)
והתועלות
המגיעות
מזה
הספור
הם
אלו:
התועלת
הראשון
הוא
במדות
,
והוא:
שראוי
לאדם
שלא
ימסר
עצמו
לסכנות.
הלא
תראה
כי
יונתן
,
בהכותו
נציב
פלשתים
אשר
בגבע
בנימין
,
כמעט
שסכן
כל
ישראל
לולי
יי'
שהיה
לו;
ואין
ראוי
לאדם
לסמוך
על
הנס
,
כל
שכן
עם
מה
שהיה
רואה
מהפקד
כלי
המלחמה
מישראל
,
עד
שלא
נמצא
חרב
וחנית
כי
אם
ביד
שאול
ויהונתן.
התועלת
השני
הוא:
להודיע
כי
אין
מעצור
ליי'
להושיע
ברב
או
במעט
(ראה
ש"א
יד
,
ו).
הלא
תראה
כי
יהונתן
לבדו
עם
נושא
כליו
נצחו
כל
מחנה
פלשתים
,
והחרידוהו
בדרך
שהיתה
חרב
איש
באחיו.
התועלת
השלישי
והוא
במצות
,
הוא:
להודיע
שאין
ראוי
לעבור
על
דברי
הנביא.
הלא
תראה
כי
שאול
,
מפני
שעבר
על
דברי
שמואל
,
נענש
בשלא
נתקיימה
לו
המלוכה
כי
אם
זמן
קצר.
התועלת
הרביעי
והוא
בדעות
,
הוא:
להודיע
כי
ההודעה
בדברים
העתידים
תגיע
גם
להמון
באופן
חלוש
,
ולזה
ילקח
ראיה
מספוריהם
ודבריהם
על
העתיד
להיות.
ובזה
האופן
לקח
יהונתן
ראיה
מדברי
הפלשתים
,
באמרם
"עלו
עלינו"
(ש"א
יד
,
י)
,
על
מה
שעתיד
לבא
על
הפלשתים
מישראל;
ובזה
האופן
גם
כן
באר
השם
יתברך
לגדעון
מה
שעתיד
לבא
על
מחנה
מדין
,
כמו
שצוהו
שירד
הוא
ופורה
נערו
אל
המחנה
,
וישמע
מה
ידבר
(שו'
ז
,
י
-
יא).
התועלת
החמישי
הוא
במדות
,
הוא:
שראוי
לאדם
שינהג
בזריזות
בפעלותיו
,
בעת
המצאו
נעזר
בהם
מהשם
יתברך.
ולזה
תראה
שהשביע
שאול
את
העם
שלא
יאכלו
לחם
עד
הערב
,
כדי
שינהגו
בזריזות
להכניע
הפלשתים
בהיות
לאל
ידם.
וכבר
נמצא
שהסכים
השם
יתברך
בזאת
ההשבעה
,
ולזה
לא
ענהו
בשאלו
ביי'
,
מצד
מה
שעבר
יהונתן
על
זאת
השבועה.
התועלת
הששי
הוא:
להודיע
כי
"בחיק
יוטל
את
הגורל
ומיי'
כל
משפטו"
(מש'
טז
,
לג).
ולזה
נמצא
בו
מן
האמת
מה
שנתפרסם
מזה
הספור
ובזולתו
,
וזה
כי
כבר
נפל
הגורל
על
יהונתן
שהיה
החוטא
בזה
הענין.
התועלת
השביעי:
להודיע
כי
השליט
על
המשפט
,
והוא
המלך
,
ראוי
שלא
ישא
פנים
לשום
אדם
,
עד
שיאמר
לבניו
שלא
ידעם.
ולזה
תמצא
,
שנשבע
שאול
כי
מות
ימות
יהונתן
,
ולולי
יד
ישראל
עמו
היה
ממית
אותו
שאול.
התועלת
השמיני
הוא:
להודיע
עוצם
רצון
השם
יתברך
לכלות
את
עמלק
בהיות
לאל
יד
ישראל
לנצחו;
כי
גלוי
לשם
יתברך
עוצם
שנאת
העם
הזה
את
ישראל
,
וזה
אולי
יהיה
סבה
במוט
רגלי
ישראל
,
שישחיתום;
ולזה
התחכם
השם
יתברך
להשחיתם
בעת
הצלחת
ישראל
,
ולזאת
הסבה
צותה
התורה
(דב'
כה
,
יז
-
יט)
שנזכור
את
אשר
עשה
לנו
עמלק;
מצורף
לזה
מה
שרצה
השם
יתברך
לכלות
בעלי
האמונות
הנפסדות
,
כדי
שלא
נלמד
ממעשיהם.
ולשתי
אלו
הסבות
צוה
השם
שלא
ישאירו
מהם
שריד
ושלא
יהנו
כלל
מנכסיהם.
ברוך
אשר
לו
נתכנו
עלילות:
הלא
תראה
מחשבת
המן
האגגי
להשחית
כל
ישראל
במוט
רגליהם
,
והנה
היה
כפשע
בינם
ובין
המות
לולי
יי'
שהיה
להם.
התועלת
התשיעי
הוא:
להודיע
שראוי
לשמור
בכל
עוז
ולהציל
מי
שגמל
לאדם
חסד
,
באופן
שלא
יגיעהו
נזק.
ולזה
ספר
שהשתדל
שאול
שיסור
הקיני
שהיה
מבני
חותן
משה
מתוך
עמלק
,
שמא
בעת
המלחמה
יזוקו
במקרה
עם
העמלקים.
התועלת
העשירי
הוא:
להודיע
שאין
ראוי
לעבור
על
מצות
השם
יתברך
על
יד
נביאו.
הלא
תראה
איך
נענש
שאול
במה
שעבר
על
דברי
שמואל
בדבר
עמלק
,
שהיה
זה
סבה
להמיתו
בלא
עתו.
התועלת
האחד
עשר
הוא:
להודיע
שאין
השם
יתברך
חפץ
בזבחים
ועולות
,
אך
רצונו
שישמעו
אל
דבריו
ולא
יצטרכו
אל
הקרבנות.
כל
שכן
שאין
רצונו
שיחטא
האדם
למען
מצא
מה
שיזבח
ממנו
ליי'
,
כמו
הענין
במה
שעשה
שאול
וישראל
במה
שלקחו
משלל
עמלק
,
כי
שמוע
בקול
השם
יתברך
הוא
יותר
טוב
מהקרבת
זבח
,
כמו
שאמר
"הנה
שמוע
מזבח
טוב"
(ש"א
טו
,
כב).
התועלת
השנים
עשר
הוא
בדעות
,
והוא:
להודיע
על
צד
הרמז
מאי
זה
צד
בא
החסרון
בקסם
ותרפים.
והוא
דבר
עמוק
מאד
,
לפי
מה
שהתבאר
מדברינו
בשני
'מספר
מלחמות
יי''.
התועלת
השלשה
עשר
והוא
בדעות
,
והוא:
להודיע
עוצם
אבירות
לב
שמואל
וגבורתו
,
עד
שלא
ירא
מלדבר
קשות
כאלה
לשאול
עם
היותו
מלך
,
והרג
אגג
בדרך
אכזריות
באופן
הנזכר
פה
(ראה
ש"א
טו
,
לג)
,
לשלם
לו
מדה
כנגד
מדה
ולמלאת
מצות
השם
יתברך.
כי
אלו
התכונות
ראוי
שתהיינה
לנביא
,
רוצה
לומר
,
שלא
יירא
משום
אדם
,
אך
יכנע
למלאת
מצות
השם
בכל
עוז.
התועלת
הארבעה
עשר
והוא
במדות
,
הוא:
להודיע
שאין
חסרון
לנביא
אם
יאמר
כזב
בצד
מה
למלט
נפשו.
הלא
תראה
שהשם
יתברך
נתן
עצה
לשמואל
,
שיאמר
"לזבוח
ליי'
באתי"
(ש"א
טז
,
ב)
,
ואע"פ
שאמר
שלא
בא
כי
אם
למשוח
למלך
אחד
מבני
ישי.
התועלת
החמשה
עשר
הוא:
להודיע
שאין
ראוי
לאדם
שיסמוך
על
הנס
,
ואע"פ
שהוא
שלם
מאד
והוא
דבק
בשם
יתברך.
הלא
תראה
כי
שמואל
עם
גודל
מעלתו
ירא
שיהרגהו
שאול
,
ולקח
עצות
איך
ימלט
מזה
,
במה
שאמר
"איך
אלך
ושמע
שאול
והרגני"
(ש"א
טז
,
ב)
,
ולא
נסמך
על
הנס
אע"פ
שהיה
הולך
במצות
השם
יתברך.
כי
רצון
השם
יתברך
שישתדל
האדם
בסבות
הראויות
בהצלתו
,
כי
המופת
לא
יעשהו
השם
יתברך
כי
אם
במקומות
ההכרחיים;
ולזה
אמרו
ז"ל
(ספ"ד
קכג):
"למען
יברכך
יי'
אלהיך"
(לשון
זה
בדב'
יד
,
כט
ובפסוקנו
"וברכך
יי'
אלהיך")
-
יכול
בטל?
תלמוד
לומר:
"בכל
אשר
תעשה"
(דב'
טו
,
יח).
וכבר
הרחבנו
המאמר
בזה
בביאורנו
לדברי
התורה
וב'ספר
מלחמות
יי''.
התועלת
הששה
עשר
הוא:
להודיע
כי
לא
אשר
יראה
האדם
הוא
האמת.
כי
ישי
לא
חשב
שיהיה
ראוי
למלך
בנו
הקטן
,
ולזה
לא
הביאו
הביתה
להעבירו
לפני
שמואל
,
והוא
אשר
בחרו
השם
לבד;
ולזה
אמר
"אבן
מאסו
הבונים
היתה
לראש
פנה"
(תה'
קיח
,
כב).
התועלת
השבעה
עשר
הוא:
להודיע
שהוא
ראוי
למי
שימלוך
שיהיה
תארו
נאות
לאדנות
,
כדי
שיחזו
עיני
כל
איש
ביופיו
,
ויהיה
מפני
זה
נכבד
בעיניהם
,
ויאהבוהו
ויכנעו
לעבודתו;
ואלו
היה
מאוס
בעיניהם
,
ימאסוהו
ולא
יראו
ממנו
,
ותפסד
הכונה
אשר
בעבורה
היתה
המלוכה.
ולזה
ספר
בשאול
שכבר
היה
משכמו
ומעלה
גבה
מכל
העם
,
וספר
בדוד
שכבר
היה
אדמוני
עם
יפה
עינים
וטוב
רואי
,
ולזה
היה
תארו
נאות
לאדנות.
התועלת
השמונה
עשר
הוא:
להודיע
הרושם
הנפלא
שיקח
האדם
בההפך
ענינו
אל
שיהיה
מלך
,
כל
שכן
בהמשחו
על
יד
נביא.
הלא
תראה
כי
שאול
תכף
שנמשח
למלך
נהפך
לאיש
אחר;
וכן
הענין
בדוד
,
שכבר
ספר
ואמר
"ותצלח
רוח
יי'
אל
דוד
מהיום
ההוא
ומעלה"
(ש"א
טז
,
יג).
וזה
דבר
ראוי
לפי
שרשי
התורה
,
כי
פעלות
המלך
מסודרות
באופן
מה
מהשם
יתברך
,
ולזה
אמר
שלמה
"פלגי
מים
לב
מלך
ביד
יי'
על
כל
אשר
יחפוץ
יטנו"
(מש'
כא
,
א);
כי
אין
מן
הראוי
שיהיה
בבחירת
המלך
להשחית
עמו
אם
ירצה
,
"כי
גבוה
מעל
גבוה
שומר"
(קה'
ה
,
ז).
התועלת
התשעה
עשר
הוא:
להודיע
איך
עמקו
מחשבות
השם
,
שסבב
בהבאתו
רוח
רעה
על
שאול
שיתקרב
דוד
למלכות;
והיה
זה
סבה
להביא
עליו
המלוכה
בקלות
,
מצד
מה
שראו
ישראל
טוב
הצלחת
דוד
במלחמות
ובכל
עניניו
,
ולזה
היה
המוציא
והמביא
את
ישראל
גם
בהיות
שאול
מלך.
התועלת
העשרים
הוא
להודיע
כי
מברכת
האיש
המושגח
מהשם
יתברך
יתברך
אדניו
,
כי
רצון
האיש
ותשוקתו
הוא
שיתברך
אדניו
,
ומזה
הצד
תבא
הברכה
לאדון
מצד
המשרת.
ולזה
ספר
בענין
שאול
,
כשהיתה
רוח
אלהים
רעה
מבעתו
,
כי
דוד
הוא
מושגח
מהשם
יתברך
,
ולזה
יתכן
שבסבתו
תסור
מעל
שאול
זאת
הרעה;
ולזה
ספרו
מענין
דוד
,
עם
היותו
יודע
לנגן
,
שהוא
איש
מצליח
והשם
יתברך
עמו.
התועלת
העשרים
ואחד
הוא:
להודיע
שאין
ראוי
לבא
לפני
המלכים
והסגנים
בידים
ריקניות.
ולזה
ספר
ששלח
ישי
לשאול
ביד
דוד
בנו
חמור
לחם
ונאד
יין
וגדי
עזים;
ולזה
צותה
התורה
לפרסם
לאנשים
ממשלת
השם
עליהם
,
שבבאם
לראות
פניו
,
לא
יבאו
בידים
ריקניות
,
אמר
יתברך
"לא
יראו
את
פני
יי'
ריקם"
(דב'
טז
,
טז;
ושמ'
כג
,
טו).
התועלת
העשרים
ושנים
הוא:
להודיע
שהשולח
מנחה
אל
המלכים
,
אין
ראוי
שיבזבז
בה
מאד
מממונו
למען
תהיה
מנחה
ראויה
אל
המלך
,
אבל
יספיק
שתהיה
המנחה
מאד
ראויה
ביחס
אל
הנותן.
לזה
ספר
ענין
זאת
המנחה
,
שהיה
קטן
השיעור
ביחס
אל
המלך;
וכן
תמצא
ביעקב
ששלח
ביד
בניו
למצרים
לאדני
הארץ
מנחה
מעטה
,
אך
היתה
מהמשובחים
שבמינים
,
ואם
היה
בזה
תועלת
אחר
גם
כן;
כמו
שביארנו
שם
בבאורנו
לדברי
התורה
(בר'
מד
,
טז
התועלת
החמשה
עשר).
התועלת
העשרים
ושלשה
הוא:
להודיע
שאין
ראוי
לאדם
שיסמוך
על
כחו
וגבורתו
,
כי
לא
בכח
יגבר
איש
(ראה
ש"א
ב
,
ט)
,
אך
מיי'
מצעדי
גבר
כוננו
(ראה
תה'
לז
,
כג).
הלא
תראה
כי
גלית
הפלשתי
,
עם
רוב
גבורתו
וחוזק
כלי
מלחמתו
,
נפל
בעזר
השם
ביד
דוד
שהיה
נער
ובזולת
כלי
מלחמה.
התועלת
העשרים
וארבעה
הוא:
להודיע
עוצם
אבירות
לב
דוד
וקנאתו
ליי'
על
דבר
גלית
,
ואיך
שם
נפשו
בכפו
לנקום
את
נקמת
יי';
כי
זאת
התכונה
ראוי
שתהיה
לשלם.
התועלת
העשרים
וחמשה
הוא:
להודיע
כי
הבוטח
ביי'
ישוגב
(ראה
מש'
כט
,
כה).
ולזה
תמצא
כי
כששמע
שאול
עוצם
בטחון
דוד
ביי'
,
בטח
שינצח
דוד
הפלשתי
,
ולזה
אמר
לו
שאול
"לך
ויי'
יהיה
עמך"
(ש"א
יז
,
לז).
התועלת
העשרים
וששה
הוא:
להודיע
שעם
הבטחון
בשם
יתברך
ראוי
לעשות
מה
שאפשר
שיגיע
בו
התכלית
המכוון
ביותר
שלם
שאפשר.
ולזה
תמצא
שהשתדל
שאול
שילבש
דוד
כלי
המלחמה
באופן
ראוי
להלחם
עמו
,
וגם
דוד
הסכים
בזה
,
עד
שראה
שלא
יועילו
לו
כי
לא
נסה
ללכת
באלה
,
וההשתמשות
באותם
הכלים
יצטרך
להרגל;
ולזה
לקח
דוד
מה
שנסה
ללכת
בו
,
עד
שיתכן
לו
בו
יותר
להכות
את
גלית
מרחוק;
עם
שכבר
שם
ביי'
מבטחו
,
שיהיה
לו
לעזר
בהכאת
גלית.
התועלת
העשרים
ושבעה
הוא:
להודיע
כי
להמון
קצת
השפעה
אלהית
בידיעת
העתידות
,
וזה
אמנם
יהיה
במה
שיסכימו
בו
רבים
מהדברים
העתידים.
ולזה
תמצא
שכבר
התפעל
שאול
זה
האופן
מההפעלות
מדברי
הנשים
,
שהיו
אומרות
באלו
השירים
שיורה
מה
שכבר
תהיה
לדוד
המלוכה
,
והוא
אמרם
"הכה
שאול
באלפיו
ודוד
ברבבותיו"
(ש"א
יח
,
ז);
ולזה
לא
הוכיחן
שאול
על
זה
המאמר
,
אבל
היה
שונא
את
דוד
ואורב
לו
להפילו
,
בדרך
שלא
יעשוק
המלוכה
ממנו
ומזרעו.
והנה
זאת
המדרגה
מההודעה
יקראוה
רבותינו
ז"ל
'בת
קול'
,
ואחשוב
שהיא
חלק
מה
מהקסם
השלם
ומהיותר
צודק
ממנו;
וזה
יתבאר
עם
קצת
עיון
ממה
שביארנו
בשני
מ'מלחמות
יי''
מענין
הקסם.
התועלת
העשרים
ושמונה
הוא:
להודיע
כי
את
אשר
יאהב
יי'
הוא
הנאהב
והנשמר.
הלא
תראה
איך
היה
מצליח
דוד
בכל
עניניו
,
ואיך
שמרהו
השם
יתברך
מכל
מה
שחשב
להפילו
בו
שאול
מהרע
,
לא
הועילו
לשאול
תחבולותיו.
התועלת
העשרים
ותשעה
הוא:
להודיע
כי
עצת
יי'
היא
תקום
(ראה
מש'
יט
,
כא)
,
עד
שכל
מה
שיעשהו
האדם
לחלוק
עליה
יהיה
כלי
להגעתה.
ולזה
תמצא
,
שכמעט
כל
מה
שעשה
שאול
כנגד
דוד
היה
כלי
אל
שתהיה
לדוד
המלוכה
בקלות
יותר;
כי
מה
ששמהו
לו
לשר
אלף
יוצא
ובא
לפני
העם
,
היה
סבה
אל
שאהבו
אותו
מאד
כל
ישראל
ויהודה
,
בראותם
טוב
הצלחתו
,
וזה
היה
סבה
להגיע
אל
דוד
המלוכה
בקלות
במעט
סבה
אחרי
מות
איש
בשת
בן
שאול
,
כמו
שנתבאר
שם
(ש"ב
ה
,
ב);
ואין
ספק
במה
שחשב
להפילו
ביד
פלשתים
,
כי
כבר
נתברר
ממנו
טוב
הצלחתו
של
דוד
על
אויביו.
והנה
מה
שהרג
שאול
נוב
עיר
הכהנים
בעבור
דוד
,
היה
גם
כן
סבה
להוסיף
שמירה
לדוד
,
כי
זה
היה
סבה
שבא
אביתר
הכהן
לדוד
עם
האורים
והתומים
,
והיה
דוד
נשאל
ביי'
בכל
מעשיו
,
ולשאול
לא
היה
דרך
אל
שיהיה
נשאל
ביי'.
וכן
מה
שהוכרח
דוד
לברוח
מפני
שאול
ולבא
בארץ
פלשתים
,
כי
מפני
זה
נשתלשל
הענין
שהיה
לדוד
צקלג
,
והיו
נלחמים
תמיד
דוד
ואנשיו
עם
אויבי
השם
,
והיה
דוד
שולח
מהשלל
לישראל;
והנה
המלחמות
ההם
היו
כלי
להגיע
לדוד
המלוכה
,
כי
אז
נתברר
לישראל
טוב
הצלחתו
עד
שבמתי
מעט
נצח
רבים
,
ושאול
וזרעו
נפלו
ביד
פלשתים
עם
היות
יד
כל
ישראל
עמו.
וכן
מה
שנתן
מיכל
בתו
לדוד
לאשה
להפילו
ביד
פלשתים
,
היה
כלי
אל
שנשמר
דוד
מנפול
ביד
שאול
,
כמו
שנתבאר
בזה
הספור.
התועלת
השלשים
הוא:
להודיע
שראוי
לכל
אדם
להתנהג
במדת
הענוה
והשפלות.
הלא
תראה
כי
דוד
היה
משפיל
עצמו
מאד
,
ואומר
שאינו
ראוי
לקחת
בת
מלך
,
ואע"פ
שכבר
היתה
לו
מן
הדין
מפני
הכותו
את
גלית.
והנה
טען
תחלה
מפני
שפלות
מדרגתו
ושפלות
משפחתו
,
ואחר
זה
טען
מצד
היותו
עני
,
ולא
יוכל
לתת
מהר
ומתן
לבת
המלך
לפי
הראוי
לה.
התועלת
השלשים
ואחד
הוא:
להודיע
שאין
ראוי
לאדם
שיהיה
מסרב
מאד
במה
שיבקשו
ממנו
הגדולים.
ולזה
תמצא
כי
דוד
היה
מסרב
תחלה
לקחת
את
בת
המלך
,
מצד
מה
שזכר
שהוא
בלתי
ראוי
לה;
וכאשר
ראה
שעם
כל
זה
היה
חפץ
המלך
להתחתן
בו
,
נתרצה
להתחתן
בו
והראה
לשאול
טוב
הצלחתו
,
עד
כי
הביא
לו
מאתים
ערלות
פלשתים
תחת
מאה
ששאל
,
כדי
שיתרצה
בו
שאול
יותר.
התועלת
השלשים
ושנים
הוא:
שראוי
למי
שיבקש
תכלית
מה
שלא
יקצר
בהגעתו
בכל
הסבות
,
אשר
ישלם
בהם
התכלית
ההוא
ביותר
שלם
שבפנים.
ולזה
תמצא
,
שלא
הספיק
במיכל
מה
שהורידה
דוד
בעד
החלון
כדי
שימלט
מיד
אביה
בשיברח
,
כי
אולי
יצוה
המלך
וירדפוהו
וישיגוהו;
אבל
חברה
אל
זה
סבות
אחרות
,
והם
שכבר
שמה
התרפים
אל
המטה
וכביר
העזים
מראשותיו
,
כדי
שבבא
עבדי
שאול
אליה
תוכל
לומר
להם
כי
חולה
הוא
,
ויניחוהו
זמן
מה;
או
אולי
יתפייס
שאול
בזה
ולא
ישתדל
עוד
להרגו
,
כי
יראה
כי
אזלת
ידו
,
ואולי
יי'
יגפנו;
או
אולי
יתחרט
שאול
על
החמה
הזאת
ויניחהו
,
ובין
כך
ובין
כך
יהיה
פנאי
לדוד
לברוח
ולהרחיק
מהמקום
ההוא
,
בדרך
שלא
יפול
ביד
שאול.
ולזאת
הסבה
גם
כן
תמצא
,
שלא
הספיק
ליהונתן
במה
שרצה
לגלות
לדוד
אם
דעת
אביו
להמיתו
,
אם
לא
שיחקור
עמו
הענין
ואחר
כך
יגלהו
לדוד
,
כי
אולי
לא
ימצא
דרך
שיוכל
לדבר
בסוד
עם
דוד
להודיע
אליו
תשובת
אביו
לו.
ולזה
תמצא
כי
בפעם
הראשונה
יעץ
יהונתן
לדוד
שיסתר
בשדה
אחד
,
וישתדל
יהונתן
לדבר
עם
אביו
בשדה
ההוא
בעצמו
מענין
דוד
,
לבקש
מלפניו
שלא
ימיתהו
,
בדרך
שיוכל
דוד
לשמוע
הדברים
ההם;
ואם
לא
יוכל
לדבר
עמו
במקום
שישמע
דוד
דבריהם
,
יקל
ליהונתן
ללכת
במקום
שנסתר
בו
דוד
להסך
את
רגליו
,
ואז
יודיע
לדוד
כל
כונת
אביו.
ובפעם
שנית
לא
הספיק
ליהונתן
זה
,
כי
ראה
שאם
היה
אמת
מה
שספר
לו
דוד
,
לא
יוכל
יהונתן
לבטוח
שלא
יהרוג
שאול
את
דוד
,
כשיבטיח
אותו
שלא
יהרגהו
,
כי
כבר
הבטיחו
על
זה
הענין
תחלה;
ולזה
התחכם
יהונתן
למצוא
דרך
,
יוכל
בה
להודיע
לדוד
כונת
שאול
אביו
מה
היא;
ולזה
עשה
התחבולה
מענין
יריית
החצים
,
אשר
יתבאר
לנערו
אם
יצטרך
דוד
לברוח
ולמלט
את
נפשו
אם
לא
,
כי
אולי
לא
ימצא
דרך
יוכל
לבא
אל
דוד
לדבר
עמו
מזה
הענין.
ולזאת
הסבה
גם
כן
תמצא
שהעלים
דוד
היותו
בורח
גם
מאחימלך
הכהן
,
ואע"פ
ששאל
לו
באלהים
אם
יצליח
דרכו
,
כי
אולי
אם
יגלה
לו
זה
,
יהיה
סבה
שיפול
דוד
ביד
המלך.
ולזאת
הסבה
לא
לקח
דוד
עמו
אחד
מאנשיו
בברחו.
התועלת
השלשים
ושלשה
והוא
במצות
,
והוא:
שאע"פ
שכל
מצוה
נדחית
מפני
פקוח
נפש
,
הנה
אם
לא
היה
מפני
הדחות
המצוה
סבה
בעצמות
להציל
העובר
עליה
מן
הסכנה
,
אע"פ
שתהיה
סבה
לה
במקרה
,
אין
ראוי
לדחותה
בזה
האופן.
ולזה
לא
התיר
אחימלך
לדוד
ולנעריו
לאכול
לחם
קדש
בטומאה
,
כמו
שביארנו
במה
שקדם.
התועלת
השלשים
וארבעה
הוא:
להודיע
כי
ראוי
לאדם
שיעשה
כל
התחבולות
שאיפשר
לעשות
להציל
נפשו.
ולזה
תמצא
שהתהולל
דוד
ביד
עבדי
אכיש
מלך
גת
והוריד
רירו
על
זקנו
,
כדי
שיחשבו
שכבר
נשתגע
ולא
יחשדוהו
במרגל;
גם
לא
ישתדלו
לתפשו
מפני
היותו
שר
וגדול
בישראל
,
כי
יחשבו
בראותם
שגעונותיו
שלסכלותו
נטרד
ממעלתו
,
ולזה
היה
סבה
אל
שיציל
דוד
נפשו
מיד
אכיש
מלך
גת
ועבדיו.
התועלת
השלשים
וחמשה
הוא:
לבאר
שכבר
נתקיים
יעוד
השם
יתברך
לבית
עלי
בהריגת
נוב
עיר
הכהנים;
עם
שזה
היה
כלי
אל
שסרה
הכהונה
הגדולה
מבית
עלי
,
כי
לא
נשאר
מזרעו
כי
אם
אביתר
,
ובו
סרה
הכהונה
מבית
עלי
ונתנה
לצדוק;
כמו
שנתבאר
בספר
מלכים
(מ"א
ב
,
כז).
ולזה
לא
מצאנו
שנענש
שאול
בהריגת
נוב
עיר
הכהנים
,
ואע"פ
שלא
היתה
שם
סבה
תביא
להרגם
בזה
האופן
,
כי
גם
אחימלך
לא
חטא
כלל
כנגד
שאול
,
כמו
שספר
לו
,
כל
שכן
שלא
חטאו
לו
כל
בית
אביו
שהרג
עמו;
ולזה
תמצא
שלא
נזכר
זה
החטא
עם
החטאים
שזכר
שחטא
בהם
שאול
,
כי
יי'
הסיתהו
בו
לקיים
ייעודו.
התועלת
השלשים
וששה
הוא:
להודיע
עוצם
קנאת
דוד
בעושי
החמס
,
עד
שעם
היותו
ירא
מאד
מפני
שאול
,
התעורר
להציל
יושבי
קעילה
מיד
שוסיהם;
כי
זאת
התכונה
ראוי
שתהיה
לשלם
ולמנהיג.
התועלת
השלשים
ושבעה
הוא:
להודיע
עוצם
השגחת
השם
יתברך
באוהביו.
וזה
שכאשר
היה
שאול
ואנשיו
עוטרים
אל
דוד
ואל
אנשיו
לתפשם
,
תכף
סבב
השם
יתברך
שהוכרח
שאול
לסור
מעל
דוד
,
למלט
הארץ
מיד
פלשתים;
ואחרי
זה
כאשר
רדפו
שאול
,
סבב
השם
שנפל
ביד
דוד
בדרך
שהיה
דוד
יכול
להזיק
לו
,
וזה
היה
בהיות
שאול
במערה
,
ואחרי
כן
בהיותו
שוכב
ישן
במעגל.
התועלת
השלשים
ושמונה
הוא:
להודיע
שראוי
לאדם
שלא
יהיה
דוחק
את
השעה
,
אבל
ימתין
העת
הראוי.
ולזה
תמצא
שאע"פ
שכבר
נפל
שאול
ביד
דוד
-
והיה
רודפו
-
לא
הסכים
דוד
להרגו
,
אבל
קוה
שאיש
אחר
ינקום
נקמתו
ממנו
או
השם
יתברך
,
או
יבא
יומו
למות
וימלוך
דוד.
התועלת
השלשים
ותשעה
הוא:
להודיע
שראוי
למי
שהיה
חושק
תכלית
מה
,
שלא
ישתדל
בהגעתו
במה
שאפשר
שיקרה
לו
ממנו
נזק.
ולזה
תמצא
כי
דוד
,
אע"פ
שהיה
מותר
לו
להרוג
שאול
כי
כבר
היה
רודפו
,
והיה
זה
כלו
אל
שתהיה
המלוכה
לדוד
,
לא
הסכים
בהריגתו;
פן
יהיה
זה
מביא
האנשים
להקל
בהריגת
המלכים
,
ויביא
זה
להגיע
נזק
לדוד
או
לזרעו
,
כי
כבר
משחו
השם
יתברך
למלך
על
ישראל
על
יד
שמואל
נביאו;
ולזאת
הסבה
הרג
דוד
האיש
העמלקי
באמרו
שכבר
הרג
שאול
,
והרג
הורגי
איש
בשת
בן
שאול.
התועלת
הארבעים
הוא:
להודיע
שאין
ראוי
שיתנהג
האדם
במדת
הכילות
והכלביות
,
רוצה
לומר:
ההדמות
לתכונת
הכלב
,
שלא
יניח
שאר
הכלבים
להשאר
בבית
אשר
הוא
בו
פן
ימעיטו
מזונו.
הלא
תראה
מה
שקרה
לנבל
מעוצם
הכילות
שהיה
לו
,
אשר
כמעט
היה
סבה
לאסוף
נפשו
ונפש
ביתו
,
לולי
היתה
חכמת
אביגיל.
התועלת
הארבעים
ואחד
הוא:
להודיע
שראוי
למי
שיפחד
מיד
מי
שתקיף
ממנו
לפייסו
בריבוי
הדורון
,
כמו
שעשה
יעקב
לפייס
עשו
(בר'
לב
-
לג).
וכן
עשתה
אביגיל
לפייס
דוד
,
כי
הפליגה
מאד
בזה
הדורון
,
מפני
ידיעתה
חוזק
הכעס
שהיה
ראוי
שיהיה
לדוד
על
דבר
נבל
בעלה
,
כי
הוא
שלם
לו
רעה
תחת
טובה
,
וחרפו
וגדפו
מאד;
ולזה
אמרה:
אכפרה
פניו
במנחה
הגדולה
הזאת
,
ואחר
כן
אבקש
ממנו
דרך
תחנה
ובקשה.
התועלת
הארבעים
ושנים
הוא:
להודיע
שמי
שירצה
לפייס
מי
שתקיף
ממנו
בעת
כעסו
חזק
,
ראוי
לו
שיתחיל
דבריו
בדרך
מן
הפיוס
,
שיתרצה
הכועס
להטות
אזניו
אל
דבריו
,
ושיסדר
דבריו
באופן
מן
החכמה
,
שתשלם
לו
ההצלה
מהרע
שחשב
לעשות
לו
הכועס
עליו.
ולזה
התחילה
אביגיל
דבריה
בזה
האופן
שהיא
אמרה
שבה
העון
הזה
,
כדי
שיתפייס
דוד
קצת
פיוס
בהודאתה
זאת
שהודת
שחטאה
לו
,
כי
מודה
ועוזב
ירוחם
(ראה
מש'
כח
,
יג);
ואחר
כן
ביארה
לו
שאין
ראוי
שיתפעל
כל
זה
ההפעלות
על
איש
פחות
כנבל
אם
הטיח
דברים
כנגדו
,
כי
רע
תכונת
לבו
ופחיתותו
סבבו
זה;
והנה
היה
בזה
המאמר
מהפיוס
לדוד
מה
שלא
יעלם;
ואחר
זה
התנצלה
לדוד
ובארה
לו
שלא
היה
לה
אשם
בזה
,
ונשבעה
בשם
יתברך
כדי
שיאמין
לדבריה
יותר.
והנה
היה
מהחכמה
עוד
בדבריה
אלה
,
שהיא
לא
רצתה
להראות
לדוד
שתירא
ממנו
שישחית
נבל
וביתו
,
אבל
הניחה
הענין
דרך
הנחה
שהשם
יתברך
שמר
דוד
מעשות
זה
החטא
,
רוצה
לומר:
שיבא
בדמים
לשפוך
דם
חנם
,
ולהראות
שהוא
סומך
על
גבורתו
בדרך
שתושיע
ידו
לו
לפי
מחשבתו;
כי
זה
על
האמת
חטא
עצום.
ונכלל
עוד
מהפיוס
בדבריה
שזכרה
מרדפי
דוד
דרך
כלל
,
שהשם
יתברך
יקלע
נפשם
בכף
הקלע
,
ונפש
דוד
תהיה
צרורה
בצרור
החיים
עם
השם
יתברך
,
לפי
שלא
תמצא
בו
הרעה
מימיו.
וכאלו
הזהירה
בזה
עוד
דוד
שלא
יאבד
ממנו
המלוכה
שנתן
לו
השם
יתברך
,
מפני
חטא
כזה
כמו
שעשה
שאול
,
שהסיר
ממנו
המלוכה
מפני
החטאים
שחטא
,
כמו
שנזכר
במה
שקדם.
ולהראות
עוד
שהיא
לא
היתה
יראה
מדוד
שיעשה
זה
הרע
,
שאלה
ממנו
שיזכר
לה
זה
החסד
שעשתה
לו
בעת
שייטיב
יי'
לו
והיתה
לו
המלוכה
,
כי
אז
תהיה
לאל
ידו
לשלם
לה
גמול
כעל
כל
אשר
גמלתהו.
ולזה
נתן
דוד
תודה
לשם
יתברך
אשר
שלחה
לפניו
למנעו
מזה
החטא
,
וברך
טוב
טעמה
,
כי
כבר
סדרה
דבריה
בתכלית
השלמות
,
כמו
שביארנו;
ולזאת
הסיבה
בחר
דוד
בה
להיות
לו
לאשה
אחרי
מות
נבל.
התועלת
הארבעים
ושלשה
הוא:
להודיע
שאין
ראוי
לאדם
שיסמך
על
הנס
,
אע"פ
שרואה
תמיד
עיני
יי'
אלהיו
בו
לשמרו
,
אבל
ראוי
שירחק
מן
הסכנה
לפי
מה
שאפשר.
ולזה
ספר
שברח
דוד
בארץ
פלשתים
,
מפני
ראותו
שאי
אפשר
שתשלם
לו
השמירה
בארץ
ישראל
בזולת
סכנה
,
כי
תמיד
היה
שאול
רודפו.
התועלת
הארבעים
וארבעה
הוא:
להודיע
עוצם
אהבת
דוד
לעמו
,
כי
גם
בעת
שברח
מארץ
ישראל
והיה
בארץ
פלשתים
,
היה
נלחם
מלחמות
יי'
בשונאי
ישראל
והיה
מכלה
אותם
-
לא
יחיה
איש
מהם.
והיה
מחכמת
דוד
שעושה
הענין
באופן
שחשב
אכיש
כי
דוד
היה
רודף
ישראל
והורגם
,
ובזה
בטח
בו
יותר
לחשבו
כי
הבאש
הבאיש
בעמו
ישראל
,
ולזאת
הסבה
השתדל
דוד
שלא
ישב
את
אכיש
בעיר
המלוכה.
התועלת
הארבעים
וחמשה
הוא
בדעות
,
הוא:
להודיע
כי
הודעת
העתידות
תגיע
לאדם
מצד
ההשגחה
האלהית.
ולזה
ספר
שלחטא
שאול
לא
ענהו
יי'
אפילו
על
יד
אחד
מבני
הנביאים
,
וכל
שכן
שלא
ענהו
בחלומות
הצודקים
ולא
באורים;
כי
אע"פ
שנודה
שהיו
שם
אורים
ותומים
,
הנה
לא
היה
שם
כהן
ראוי
שיהיו
נשאלים
באורים
ותומים
,
כי
כבר
המית
שאול
השלמים
מהכהנים
,
אשר
היתה
להם
הכהונה
הגדולה
,
בהרגו
נוב
עיר
הכהנים;
ולא
היה
שם
כהן
גדול
,
כל
שכן
שלא
היה
שם
כהן
גדול
שרוח
הקדש
שורה
עליו
,
שיתכן
שיהיו
נשאלים
באורים
ותומים.
ולזאת
הסבה
תמצא
שלחטא
יהונתן
בעברו
על
שבועת
אביו
,
לא
ענה
השם
יתברך
את
שאול
בהיותו
נשאל
באורים
ותומים
,
ושאול
הרגיש
אז
כי
החטא
גרם
שלא
יענהו
יי'
,
ולזה
חקר
על
פי
הגורל
במה
היתה
החטאת
הזאת
היום.
ומזה
המקום
התבאר
שהוא
אפשר
שיעלים
השם
יתברך
מהנביא
קצת
העתידות
,
מצד
האנשים
אשר
יקחו
תועלת
בהודעה
ההיא.
התועלת
הארבעים
וששה
הוא:
להודיע
איך
שלם
השם
יתברך
לשאול
את
גמולו:
הוא
הרג
נוב
עיר
הכהנים
,
ובא
עת
שהרגיש
במה
שנפקד
ממנו
בהריגתם
,
עד
שהוכרח
לנטות
אחר
הדברים
הפחותים
-
והם
האובות
-
אחר
שכבר
הרחיקם
ובערם
מן
הארץ
,
למען
תגיע
לו
איזו
הודעה
בענין
המלחמה.
התועלת
הארבעים
ושבעה
הוא:
להודיע
שאין
ראוי
שיתחבר
האדם
עם
הרשעים.
הלא
תראה
כי
בהתחבר
דוד
עם
פלשתים
למלחמה
פרץ
השם
מעשיו
,
והיה
זה
סבה
אל
שנשרפה
צקלג
ונשבו
הנשים
והטף
אשר
בה.
והנה
להשגחה
על
דוד
,
סבב
השם
יתברך
שלא
הסכימו
סרני
פלשתים
שילך
אתם
דוד
במלחמה
,
כי
יראו
פן
יעשה
תחבולה
להפילם
ביד
שאול
,
למען
יתרצה
בזה
אל
אדוניו;
והיה
זה
סבה
אל
שהציל
דוד
כל
אשר
לקח
עמלק
ממנו
,
ולקח
מהם
שלל
רב.
והנה
היה
בזה
הישרה
אל
שתגיע
המלוכה
לדוד
,
בראות
ישראל
הצלחתו
,
כמו
שזכרנו
במה
שקדם.
התועלת
הארבעים
ושמונה
הוא:
להודיע
שראוי
לאדם
שישלח
לחמו
על
פני
המים
להטיב
לדלים
הרעבים
,
כי
בזה
מקנין
התכונה
הטובה
בענין
החמלה
מה
שלא
יעלם
,
עם
שכבר
יקרה
שיגיע
לנותן
מהמקבל
גמול
טוב
על
זה.
הלא
תראה
כי
דוד
בחמלתו
על
האיש
המצרי
,
שמצאוהו
בדרך
רעב
וצמא
,
האכילהו
והשקהו
ונתן
לו
פלח
דבלה
ושני
צמוקים;
והיה
זה
סבה
אל
שהורהו
מקום
הגדוד
שפשטו
על
צקלג
,
והיה
זה
סבה
אל
שהציל
דוד
כל
אשר
לקחו
עמלק.
התועלת
הארבעים
ותשעה
הוא:
להודיע
שאין
ראוי
שיבטח
האדם
על
מי
שאינו
מעמו.
הלא
תראה
כי
הנער
המצרי
,
שהיה
עבד
לאיש
עמלקי
,
היה
נקל
בעיניו
להפיל
אדניו
ביד
דוד
,
אחר
שנשבע
לו
דוד
שלא
יסגירנו
ביד
אדניו;
ולזאת
הסבה
גם
כן
לא
הסכימו
סרני
פלשתים
לבטוח
בדוד.
התועלת
החמשים
הוא:
להודיע
שאין
ראוי
לאדם
שיהיה
אכזרי
למשרתיו
ועבדיו
לעזוב
אותם
כשיחלו
,
אבל
ראוי
שישתדל
ברפואתם
ובשמירתם
כחזקת
היד.
הלא
תראה
מה
שקרה
לאיש
העמלקי
בעבור
עזבו
הנער
המצרי
בחלותו.
התועלת
החמשים
ואחד
הוא:
להודיע
כי
בתחבולות
יעשו
להם
החכמים
מלחמה.
ולזה
השתדל
דוד
לבא
אל
הגדוד
תכף
בעמדם
בטח
,
עד
שנפלו
בידו
כלם
,
זולתי
מתי
מעט
שרכבו
על
הגמלים
וינוסו.
התועלת
החמשים
ושנים
הוא:
להודיע
שראוי
למושל
למשוך
לב
העם
אליו
בדרך
שיאהבוהו
,
וגם
בעת
שיחטאו
לו
יראה
להם
שאין
בלבו
עליהם
דבר
,
כי
בזה
יקח
הנפשות
וימשכם
לעבודתו.
הלא
תראה
כי
דוד
הקדים
לשאול
בשלום
מאתים
האנשים
אשר
פגרו
מעבור
את
נחל
הבשור
,
להראות
להם
שאין
בלבו
עליהם
דבר
,
ואע"פ
שלא
הסכימו
ללכת
עמו
להלחם
עם
הגדוד
אשר
השחית
צקלג;
ולא
די
לו
בזה
,
אבל
הסכים
גם
כן
שיקחו
מהשלל
חלקם.
ולזאת
הסבה
גם
כן
שלח
דוד
מהשלל
לזקני
יהודה
,
עם
שכבר
נתפרסם
להם
בזה
טוב
הצלחתו
,
והיתה
בזה
הישרה
נפלאה
להגיע
המלוכה
לדוד.
התועלת
החמשים
ושלשה
הוא:
להודיע
איך
הפליג
השם
יתברך
,
אשר
לו
נתכנו
עלילות
,
להמציא
הסבות
שיגיעו
דוד
אל
שתהיה
לו
המלוכה
בקלות
,
כמו
שגזרה
חכמתו
ורצונו;
כי
אם
היה
נהרג
שאול
לבדו
,
הנה
לחוזק
אהבת
דוד
את
יהונתן
לא
היה
יכול
להסכים
בעצמו
לעשוק
הממלכה
ממנו
,
ולזה
מת
יהונתן
עמו.
וכבר
נפלו
עמו
גם
כן
קצת
ישראל
,
להראות
להם
אי
זה
הבדל
יש
בין
דוד
לשאול
,
כי
שאול
עם
היותו
מלך
נפל
הוא
ועמו
ביד
פלשתים
,
ודוד
נצח
במתי
מעט
עם
רב;
כי
זה
ממה
שיישיר
ישראל
אל
שיתנו
לדוד
המלוכה.
התועלת
החמשים
וארבעה
הוא:
להודיע
שאין
ראוי
לאדם
שישמח
בנפל
אויבו
,
אבל
ראוי
שיהיה
חרד
בנפילת
שר
וגדול
,
ויזכר
כי
כבר
יתכן
שיקרה
לו
כך.
ולזה
תמצא
שקרע
דוד
בגדיו
,
ויספוד
ויבכה
וצם
עד
הערב
על
שאול
תחלה
,
להיותו
היותר
נכבד
,
ואחר
זה
על
יהונתן
,
ואחר
על
עם
יי'
שהם
בית
ישראל
,
וקונן
על
שאול
ועל
יהונתן
קינה
נפלאה.
התועלת
החמשים
וחמשה
הוא:
להודיע
שראוי
לאדם
שילמד
דעת
ממה
שיכשל
בו
זולתו.
ולזה
תמצא
כי
מפני
שראה
דוד
שנפלו
שאול
ובניו
על
יד
המורים
,
אמר
ללמד
את
בני
יהודה
קשת
,
כי
הוא
כלי
נפלא
מאד
בענין
המלחמה.