תנ"ך - וירדו כל־ישראל הפלשתים ללטוש איש את־מחרשתו ואת־אתו ואת־קרדמו ואת מחרשתו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֵּרְד֥וּ כָל־יִשְׂרָאֵ֖ל הַפְּלִשְׁתִּ֑ים לִ֠לְטוֹשׁ אִ֣ישׁ אֶת־מַחֲרַשְׁתּ֤וֹ וְאֶת־אֵתוֹ֙ וְאֶת־קַרְדֻּמּ֔וֹ וְאֵ֖ת מַחֲרֵשָׁתֽוֹ: (שמואל א פרק יג פסוק כ)

טקסט וניקוד:

וַיֵּרְדוּ כָל־יִשְׂרָאֵל הַפְּלִשְׁתִּים לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת־מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת־אֵתוֹ וְאֶת־קַרְדֻּמּוֹ וְאֵת מַחֲרֵשָׁתוֹ: (שמואל א פרק יג פסוק כ)

טקסט בלבד:

וירדו כל־ישראל הפלשתים ללטוש איש את־מחרשתו ואת־אתו ואת־קרדמו ואת מחרשתו: (שמואל א פרק יג פסוק כ)

תיקון קוראים:

וירדו כל־ישראל הפלשתים ללטוש איש את־מחרשתו ואת־אתו ואת־קרדמו ואת מחרשתו: (שמואל א פרק יג פסוק כ)
וּנחַתוּ כָל יִשׂרָאֵל לַאֲרַע פְּלִשׁתָּאֵי לְחָרָפָא גְּבַר יָת פָּרָשֵׁיהּ וְיָת סִכַּת פַּדָּנֵיהּ וְיָת כֻּלַבֵּיהּ וְיָת עֲשָׁפֵיהּ :

הפלשתים - ח': ראה ש"א ד , ז. ללטוש - ב' מלא בלישנא: ש"א יג , כ; תה' ז , יג.

ללטוש - ל' ומל'; מחרשתו - ל'; אתו - ל'; קרדמו - ל'; מחרשתו - ל'.

וירדו כל ישראל הפלשתים - וכשהיו ישראל צריכים לחרשי ברזל , ללטוש אתים וקרדומות ומחרישות , היו זקוקים לירד אל ארץ פלשתים. מחרשתו - 'שוק' (בלעז). אתו - 'קולטרא' (בלעז). קרדומו - 'בשגודא' (בלעז). מחרישתו - 'פושוייר' (בלעז).

וירדו כל ישראל הפלשתים - שמתוך שלא הניחו פלשתים חרש בכל גבול ישראל , היו צריכין לרדת לארץ פלשתים לתקן איש מחרישתו ואת איתו.

וירדו כל ישראל הפלשתים - פירוש: ארץ הפלשתים , וכן תירגם יונתן: "לארע פלישתאי". ללטש - לחדד. מחרשתו - הוא כלי הברזל שחורשין בו; ויונתן תירגם: "פרשיה" , וכן תירגם "במלמד הבקר" (שו' ג , לא): "בפרשא דתורא". אתו - הוא הכלי שחופרין בו. ויונתן תירגם: "סכת פדניה" , רוצה לומר: יתד השוורים , והוא יתד ברזל; אולי הוא יתד שמכניסין בעול לחבר שני השוורים , לפיכך תירגם "פדניה" , כי "פדנא דתורי" הנזכר בתלמוד (ב"ק צו , ב) פירושו: צמד בקר; וכן תירגם יונתן "צמד בקר" (ש"א יא , ז): "פדן דתורי"; וגם אותו הכלי צריך לחדדו בראשו האחד. ושמעתי כי בלשון ישמעאל קורין למחרישה 'סיקא'. קרדומו - הוא הכלי שחוטבין בו העצים. ותירגם יונתן: "קולביה"; ובבראשית רבה (לח , טו): "ונבלה שם שפתם" (בר' יא , ז) - משפתם אעשה נבלה; הוה אמר חד לחבריה: אייתי לי כולב חד , ומייתי ליה מגרופי , הוה מחי ליה ופצע ית מוחיה. ויש מפרשים 'כולב': צבת , כי כן נקרא בלשון ערבי 'כולאב'. ויש שקורין התרגום: "כולכיה" - בכ"ף גם האחרונה , וכן נמצא במקצת הנוסחאות. מחרשתו - כלי אומנות , מן 'חרש עצים' ו'חרש אבן'; ויונתן תירגם: "עושפיה" , וכן תרגם "למחרשות" (להלן , כא): "לעושפיא"; ובמשנת מסכת כלים (יג , ג): קרדום שנטל עושפו , טמא מפני בית בקועו; נטל בית בקועו , טמא מפני עושפו; נשבר מקופו - טהור. נראה מדעת התרגום כי מחרשתו הוא כלי המחרישה שחורשין בו , שעושה הגדודים בארץ , והיא החרישה , ותרגמו "עושפיה" - לפי שהוא דומה לצד החד שלקרדום; כי לקרדום שני פיות: האחד חד והאחד רחב , והרחב בוקעין בו ברוב , והוא הנקרא במשנה 'בית ביקועו' , והצד החד שלו בוקעין בו גם כן לפעמים , והוא הנקרא במשנה 'עושפו' , והוא הדומה למחרישה בחדודו. לפיכך אמרו במשנת מסכת ביצה (ד , ד): אין מבקעין לא בקורדום ולא במגל; ואמרו בגמרא (ביצה לא , ב): 'לא בקרדום - לא שנו אלא בנקבות שלו'; והוא הצד הרחב שבוקעין בו ברוב , לפיכך אין מבקעין בו ביום טוב , שנראה כמלאכת חול; 'אבל בזכרות שלו מותר' - והוא הצד החד שלו , לפי שאין דרך לבקוע בו ברוב. ופירוש 'מקופו' הנזכר במשנה הוא: נקב הקרדום שנכנס בו יד הקרדום , כמו נקב המחט שנקרא 'קופא'.

והנה זכר כי בכל ארץ ישראל לא היה נמצא חרש ברזל אז. יהיה זה כן , לפי מה שאחשוב , כי למיעוט המצא הברזל בארץ ישראל , כמו שהוא מפי רבים היום , לא היו בישראל חרשי ברזל; ולזה היו צריכים לרדת אל הפלשתים לתקן להם כלי החרישה ועבודת האדמה; ולא הניחו הפלשתים שישב בישראל חרש פלשתי , ליראתם שמא יעשו העברים חרב או חנית וימרדו בהם , כי הפלשתים היו עדיין מושלים בישראל ממשלה מה.
ריכוז קישורים