תנ"ך - אל־תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות ה' ולא ולו נתכנו עללות:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אַל־תַּרְבּ֤וּ תְדַבְּרוּ֙ גְּבֹהָ֣ה גְבֹהָ֔ה יֵצֵ֥א עָתָ֖ק מִפִּיכֶ֑ם כִּ֣י אֵ֤ל דֵּעוֹת֙ יְהוָ֔ה וְלֹ֥א וְל֥וֹ נִתְכְּנ֖וּ עֲלִלֽוֹת: (שמואל א פרק ב פסוק ג)

טקסט וניקוד:

אַל־תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהוָה וְלֹא וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת: (שמואל א פרק ב פסוק ג)

טקסט בלבד:

אל־תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות ה' ולא ולו נתכנו עללות: (שמואל א פרק ב פסוק ג)

תיקון קוראים:

אל־תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות יהוה ולא ולו נתכנו עללות: (שמואל א פרק ב פסוק ג)
עַל נְבוּכַדנֶצַר מַלכָּא דְבָבֶל אִתנַבִּיאַת וַאֲמַרַת אַתּוּן כַּסדָּאֵי וְכָל עַמְמַיָא דַּעֲתִידִין למִשׁלַט בְּיִשׂרָאֵל לָא תַסגּוֹן לְמַלָלָא רַברְבָן רַברְבָן לָא יִפְּקוּן גַּדפִּין מִפּוּמְכוֹן אֲרֵי אֱלָהָא יָדַע כּוֹלא יְיָ וְעַל כָּל עוֹבָדוֹהִי מְתִיחַ דִּינָא וְאַף לְכוֹן עֲתִיד לְשַׁלָמָא פּוֹרעָנוּת חוֹבֵיכוֹן :

דעות - ב': ש"א ב , ג; איוב לו , ד. ולא - י"ז כתיב לא וקרי לו (בלישנא): שמ' כא , ח; וי' יא , כא; כה , ל; ש"א ב , ג; ש"ב טז , יח; מ"ב ח , י; יש' ט , ב; מט , ה; סג , ט; תה' ק , ג; קלט , טז; מש' יט , ז; כו , ב; איוב יג , טו; מא , ד; *עז' ד , ב; דה"א יא , כ. עללות - ד' (בכתיבים שונים): דב' כב , יד , יז; ש"א ב , ג; תה' קמא , ד.

דעות - ב'; ולא - ולו ק'; עללות - ד'.

אל תרבו תדברו - כל גסי הרוח אשר שעתם מצלחת; ובשביל פנינה שהיתה מתגאה עליה היא מדברת , לפי פשוטו; ולפי מדרשו (ראה מ"ש ה , ז) - כתרגום שתרגמו יונתן. עתק - דבר עתיק , חזק. דבר אחר: עתק - לשון 'סרה' , כמו "ויעתק משם" (בר' יב , ח) - יצא דבר סרה מפיכם. כי אל דיעות יי' - יודע מה שבלבכם. ולו נתכנו עלילות - כל מעשה האדם נימנין לפניו. נתכנו - לשון מניין , כמו "ותכן לבנים תתנו" (שמ' ה , יח).

אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה יצא עתק מפיכם - אתם הבריות , ממני תוכלו ללמוד שלא תרבו לדבר גבוהות; ואל יצא עתק מפיכם - פתרון: אל יצאו דברים יתירים מפיכם , והוא מגזרת "עתקו וגם גברו חיל" (איוב כא , ז); שלא תונו איש את עמיתו בדברים: אם תראו אדם עני לא תהיו מונים לו עינוייו; אם תראו אדם באין כח , אל תהיו מבזים עליו; אשה בלא בנים , אל תהיו מונים לה 'עקרה'; אם ראיתם אדם שאין שעתו עומדת לו , אל תהיו מבזים עליו; וכל שהוא ברעה אל יתיאש עצמו מן הרעה , לפיכך אל תונו לאדם שאין שעה עומדת לו. כי אל דעות יי' - והוא יודע מי ראוי להשפיל ומי ראוי להרים. ולו נתכנו עלילות - כלומר: בידו יכולת להעשיר את הרש ולרומם את השפל. נתכנו - כמו "הדרכי לא יתכנו" (יח' יח , כט). ולו נתכנו - 'אדוונט לוי שונט אמנדירש לש אוורש' בלעז , כלומר: בידו לתקן את המעותים.

אל תרבו תדברו - אל תרבו שתדברו גבוהות; כנגד פנינה וכנגד המכעיסים אותה. יצא - ואל יצא; ו'אל' שזכר עומד במקום שנים. עתק - דבר חזק. כי אל דעות יי' - הכל יודע הוא ואין נסתר ממנו. ואמרה דעות - לשון רבות , כי כל דיעות בני אדם ידעם כאחד בלא ריבוי ובלא שינוי אצלו , כמו שאמר "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם" (תה' לג , טו). ולא נתכנו עלילות - כתוב באל"ף וקרי בו"ו; ופירוש הכתוב: כי לא נתכנו עלילות בני אדם אם לא יחפוץ האל; ופירוש הקרי: כי לו לבדו נתכנו עלילות , לא לבן אדם , כי הוא עושה כאשר ירצה , ובן אדם אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה (ראה במ' כג , יט). ופירוש עלילות: מעשים.

אל תרבו - אמרה בעבור דברי פנינה לה והכעסתה אותה על שאין לה בנים , והיותה מתגדלת עליה מצד רבוי בניה , ובעבור הדברים האלה שאומרים האנשים קצת לקצת. אל תרבו לדבר גבוהה גבוהה ודבר חזק , בעבור מה שתראו שהגיע לכם מהטוב , או שראוי להגיע מצד כחכם ועוצם ידכם , או רוב הצלחתכם , או חולשת שכנגדכם , או רע הצלחתם; כי השם לבדו יודע העתידות , ולא נתכנו המעשים לאיש אשר יחשוב לעשותם , כי לא לאדם דרכו; כמו שזכרה אחר זה. ולמה שהוא קרי בוא"ו: ולו נתכנו - הנה הרצון בזה: כי השם יתברך לו לבדו נתכנו העלילות , כי הוא לבדו יכול על כל אשר יחפוץ.

אל תרבו... גבוהה - ויצא עתק מפיכם לחרף אותי על שהייתי עקרה. כי אל דעות יי' ולו נתכנו עלילות - והוא הכין ליתן לעקרות בנים ולהמית בני היולדות. עתק - הוא דבר קשה , כמו "הדוברות על צדיק עתק" (תה' לא , יט). ונתכנו - כמו "מי תכן את רוח יי'" (יש' מ , יג). עלילות - מעשים.
ריכוז קישורים