תנ"ך - ויגד
לשאול
כי־בא
דוד
קעילה
ויאמר
שאול
נכר
אתו
אלהים
בידי
כי
נסגר
לבוא
בעיר
דלתים
ובריח:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיֻּגַּ֣ד
לְשָׁא֔וּל
כִּי־בָ֥א
דָוִ֖ד
קְעִילָ֑ה
וַיֹּ֣אמֶר
שָׁא֗וּל
נִכַּ֨ר
אֹת֤וֹ
אֱלֹהִים֙
בְּיָדִ֔י
כִּ֚י
נִסְגַּ֣ר
לָב֔וֹא
בְּעִ֖יר
דְּלָתַ֥יִם
וּבְרִֽיחַ:
(שמואל א פרק כג פסוק ז)
וַיֻּגַּד
לְשָׁאוּל
כִּי־בָא
דָוִד
קְעִילָה
וַיֹּאמֶר
שָׁאוּל
נִכַּר
אֹתוֹ
אֱלֹהִים
בְּיָדִי
כִּי
נִסְגַּר
לָבוֹא
בְּעִיר
דְּלָתַיִם
וּבְרִיחַ:
(שמואל א פרק כג פסוק ז)
ויגד
לשאול
כי־בא
דוד
קעילה
ויאמר
שאול
נכר
אתו
אלהים
בידי
כי
נסגר
לבוא
בעיר
דלתים
ובריח:
(שמואל א פרק כג פסוק ז)
ויגד
לשאול
כי־בא
דוד
קעילה
ויאמר
שאול
נכר
אתו
אלהים
בידי
כי
נסגר
לבוא
בעיר
דלתים
ובריח:
(שמואל א פרק כג פסוק ז)
וְאִתחַוַה
לְשָׁאוּל
אֲרֵי
אֲתָא
דָוִיד
לִקעִילָה
וַאֲמַר
שָׁאוּל
מְסַר
יָתֵיהּ
יְיָ
בִּידִי
אֲרֵי
נִתמְסַר
לְמֵיעַל
בְּקַרתָּא
דְּלַהּ
דַּשִׁין
וְעָבְרִין
:
ויגד
-
כ"ד:
ראה
ש"א
טו
,
יב.
נכר
-
ב':
ש"א
כג
,
ז;
איוב
לד
,
יט.
ויגד
-
כ"ד;
נכר
-
ב'
ולא
נכר
שוע.
נִכַּר
אותו...
בידי
-
הסגיר;
וכן
"אל
תרא
ביום
אחיך
ביום
נכרו"
(עו'
א
,
יב);
וממשקלות
החזקים
הוא
,
כמו
"אבד
ושבר
בריחיה"
(איכה
ב
,
ט);
ואם
בקש
לדבר
במשקלות
הרפים
,
היה
נקוד:
נָכַר.
נסגר
לבא
בעיר
דלתים
ובריח
,
ויבטח
בכך
,
ולא
יחוש
לברוח
מפני.
נכר
אותו
אלהים
בידי
-
פתרון:
מסר
,
כמו
"אל
תרא
ביום
אחיך
ביום
נכרו"
(עו'
א
,
יב);
וכן
"ונכר
לפועלי
און"
(איוב
לא
,
ג).
נכר
אותו
-
פירוש:
סִגֵר
ומסר.
אמר:
מאחר
שהוא
בעיר
דלתים
ובריח
לא
ימלט
מידי
,
כי
משאהיה
סביב
העיר
ואצור
עליה
,
לא
יוכל
לברוח
מן
העיר
,
כי
עיר
דלתים
ובריח
היא;
והוא
לא
חשב
שיהיה
אדם
שיגיד
לדוד.
נכר
אותו
אלהים
בידי
-
הוא
מענין
"פן
ינכרו
צרימו"
(דב'
לב
,
כז)
,
והרצון
בזה.
שהשם
יתברך
הסיר
ממנו
ההכרה
והבחינה
,
כדי
שיפול
בידי;
וזה
שאם
היה
מתנהג
בטוב
העצה
,
היה
נשמר
מהכנס
בעיר
מוקפת
חומה
הנסגרת
בחומה
דלתים
ובריח
,
כי
בבאי
עליו
שם
,
לא
יוכל
להמלט
ללכת
ולנוס
אנה
ואנה.
והנה
חשב
שאול
שלא
יגלה
שום
אדם
זה
הסוד
לדוד
,
וכבר
סבב
השם
יתברך
שנגלה
לו
הסוד
הזה.
נכר
אותו
-
תרגמו:
"מסר
יתיה"
,
ודומה
לו
"אל
תרא
ביום
אחיך
ביום
נכרו"
(עו'
א
,
יב).