תנ"ך - ותמהר אבוגיל אביגיל ותקח מאתים לחם ושנים נבלי־יין וחמש צאן עשוות עשיות וחמש סאים קלי ומאה צמקים ומאתים דבלים ותשם על־החמרים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַתְּמַהֵ֣ר אֲבִוגַ֡יִל אֲבִיגַ֡יִל וַתִּקַּח֩ מָאתַ֨יִם לֶ֜חֶם וּשְׁנַ֣יִם נִבְלֵי־יַ֗יִן וְחָמֵ֨שׁ צֹ֤אן עֲשׂוּוֺת֙ עֲשֻׂיוֹת֙ וְחָמֵ֤שׁ סְאִים֙ קָלִ֔י וּמֵאָ֥ה צִמֻּקִ֖ים וּמָאתַ֣יִם דְּבֵלִ֑ים וַתָּ֖שֶׂם עַל־הַחֲמֹרִֽים: (שמואל א פרק כה פסוק יח)

טקסט וניקוד:

וַתְּמַהֵר אֲבִוגַיִל אֲבִיגַיִל וַתִּקַּח מָאתַיִם לֶחֶם וּשְׁנַיִם נִבְלֵי־יַיִן וְחָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּוֺת עֲשֻׂיוֹת וְחָמֵשׁ סְאִים קָלִי וּמֵאָה צִמֻּקִים וּמָאתַיִם דְּבֵלִים וַתָּשֶׂם עַל־הַחֲמֹרִים: (שמואל א פרק כה פסוק יח)

טקסט בלבד:

ותמהר אבוגיל אביגיל ותקח מאתים לחם ושנים נבלי־יין וחמש צאן עשוות עשיות וחמש סאים קלי ומאה צמקים ומאתים דבלים ותשם על־החמרים: (שמואל א פרק כה פסוק יח)

תיקון קוראים:

ותמהר אבוגיל אביגיל ותקח מאתים לחם ושנים נבלי־יין וחמש צאן עשוות עשיות וחמש סאים קלי ומאה צמקים ומאתים דבלים ותשם על־החמרים: (שמואל א פרק כה פסוק יח)
וְאוֹחִיאַת אֲבִיגַיִל וּנסֵיבַת מָאתַן גְּרִיצָן דִּלחֵים וּתרֵין גְּרָבִין דַּחֲמַר וַחֲמֵישׁ עָן תַּכבְּרָא וַחֲמֵישׁ סָאוָן קַליָא וּמאָה אֶתכָּלִין דְּעִנבִּין יַבִּישִׁין וּמָאתַן מָנָן דְּבֵילְתָא וְשַׁוִיאַת עַל חֲמָרַיָא :

אבוגיל - אביגיל ק'; עשוות - עשיות ק'.

עשויות - תירגם יונתן: "תכברא" - ממולאות בשר דק ובצים , שקורין 'פרשידש' (בלעז); כמו ששנינו בפסחים (עד , א): ונותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו... רבי טרפון קורהו תַכבֵר (בגמרא: ר' ישמעאל. וראה שם ברש"י ד"ה 'ר' ישמעאל קורהו תוך תוך'); כך היא שנויה בתוספתא (אינו לפנינו) , ורבי קלונימוס זצ"ל מן רומא פירשה לנו כך. צמוקים - ענבים יבישים. דבלים - עגולי דבילה: תאינים דרוסות וכבושות בכלי.

וחמש צאן עשויות - יונתן תירגם: "תכברא"; ושנינו במכילתא (בא פסחא ו): עקיבא קורהו לפסח 'מקולס'; רבי טרפון קורהו 'תכבר' , כלומר: תוך ובר , ראשו על כרעיו ועל קרבו. בלעז 'בוקלד'; כמו "וכובע נחשת על ראשו" (ש"א יז , ה) , ותרגומו: "וקולסא דנחשא על רישיה" , על שם שהכובע בולט באמצעיתו כצינה , שנקרא בלעז 'בוקליד'. אף כאן עשויות שמתרגם "תכברא" , משמע: הכל , בין בשר ובין בני מעיים. ומליצתו של מקרא חמש צאן עשויות: מתוקנות לאכילה , כלומר: מבושלות; שכל דבר המתוקן , קרוי 'עשוי' , כמו "ותתן את המטעמים ואת הלחם אשר עשתה" (בר' כז , יז); וכן "ובן הבקר אשר עשה" (שם יח , ח); וכן "וגם צדה לא עשו להם" (שמ' יב , לט); אף כאן עשויות - מתוקנות ומבושלות. ומאה צימוקים - אשכלות ענבים שמייבשין אותם ואוכלים כל השנה.

וחמש צאן עשוות - כן כתוב בשני ווי"ן , וקרי 'עשויות' ביו"ד; ואחד הוא , כי אותיות אהו"י מתחלפות. ופירוש: מתוקנות ומבושלות , כמו "וימהר לעשות אותו" (בר' יח , ז). ויונתן תירגם עשויות: "תהכרא" , ולא ידעתי מהו; ובנסחא אחרת מצאתי: "תכברא" , ופירש אותו רבינו שלמה ז"ל בשם רבי קלונימוס מן רומא: ממולאות בשר דק ובצים , 'פרשידש' בלעז; והביא לו חבר מה שאמרו רבותינו ז"ל בפסחים (עד , א): ונותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו; רבי טרפון קורהו 'תכבר'. צמוקים - ענבים יבשים. ופירוש מאה: מאה אשכולות , וכן תירגם יונתן: "ומאה אתכלין דענבין יבישין". דבלים - הדבלה הוא ככר תאנים יבישות דרוסות יחד , עד שנעשית כמו ככר לחם. ופירוש ומאתים: ומאתיים ככרים מאלה התאנים; או פירושו: מאתים ליטרין , וכן תירגם יונתן: "ומאתן מנאן דבלתא" , והמנה הוא ליטרא.

עשויות - כטעם "לעשות אותו" (בר' יח , ז); "ועשי עוגות" (שם , ו); שזה השם נכון בעברי ובהגיון על עצם ועל מקרה.

ומאה צימוקים - ותרגמו: "אתכלין דעינבין יבישין". וחמש צאן עשויות - מתוקנות ומבושלות , שהיו מוכנות לאכול. ומאתים דבלים - פירוש: עיגולי דבלה.
ריכוז קישורים