תנ"ך - ולא
תהיה
זאת
׀
לך
לפוקה
ולמכשול
לב
לאדני
ולשפך־דם
חנם
ולהושיע
אדני
לו
והיטב
ה'
לאדני
וזכרת
את־אמתך:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְלֹ֣א
תִהְיֶ֣ה
זֹ֣את
׀
לְךָ֡
לְפוּקָה֩
וּלְמִכְשׁ֨וֹל
לֵ֜ב
לַאדֹנִ֗י
וְלִשְׁפָּךְ־דָּם֙
חִנָּ֔ם
וּלְהוֹשִׁ֥יעַ
אֲדֹנִ֖י
ל֑וֹ
וְהֵיטִ֤ב
יְהוָה֙
לַֽאדֹנִ֔י
וְזָכַרְתָּ֖
אֶת־אֲמָתֶֽךָ:
ס
(שמואל א פרק כה פסוק לא)
וְלֹא
תִהְיֶה
זֹאת
׀
לְךָ
לְפוּקָה
וּלְמִכְשׁוֹל
לֵב
לַאדֹנִי
וְלִשְׁפָּךְ־דָּם
חִנָּם
וּלְהוֹשִׁיעַ
אֲדֹנִי
לוֹ
וְהֵיטִב
יְהוָה
לַאדֹנִי
וְזָכַרְתָּ
אֶת־אֲמָתֶךָ:
ס
(שמואל א פרק כה פסוק לא)
ולא
תהיה
זאת
׀
לך
לפוקה
ולמכשול
לב
לאדני
ולשפך־דם
חנם
ולהושיע
אדני
לו
והיטב
ה'
לאדני
וזכרת
את־אמתך:
ס
(שמואל א פרק כה פסוק לא)
ולא
תהיה
זאת
׀
לך
לפוקה
ולמכשול
לב
לאדני
ולשפך־דם
חנם
ולהושיע
אדני
לו
והיטב
יהוה
לאדני
וזכרת
את־אמתך:
ס
(שמואל א פרק כה פסוק לא)
וְלָא
תְהֵי
דָא
לָך
לִצפָּא
וּלתַקלַת
לֵב
לְרִבּוֹנִי
וּלמִשׁפַּך
דַּם
זַכַּי
מַגָּן
וּלמִפרַק
רִבּוֹנִי
לֵיהּ
וְכַד
יוֹטֵיב
יְיָ
לְרִבּוֹנִי
וְתִדכַר
יָת
אַמתָּך
:
ולא
תהיה
-
ח':
*וי'
כ
,
יד;
כו
,
לז;
במ'
כז
,
יז;
דב'
כח
,
יג;
ש"א
כה
,
לא;
יש'
ז
,
ז;
יח'
ג
,
כו;
*דנ'
יא
,
כט.
והיטב
-
ט'
חסר
(בלישנא):
ראה
ש"א
כ
,
יג.
ולא
תהיה
-
ח';
לפוקה
-
ל';
[ולמכשול]
-
ל';
ולשפך
-
ל';
ולהושיע
-
ל';
והיטב
-
ט'
חס'.
והיה
כי
יעשה
יי'
וגו'
,
ותמלוך
,
ולא
תהיה
זאת
לך
לפוקה
-
לכשלון
,
כמו
"ופיק
ברכים"
(נח'
ב
,
יא);
שאם
היית
עושה
זאת
,
לא
יהא
לך
פתחון
פה
לרדות
אדם
על
שפיכות
דמים.
ולהושיע
אדוני
לו
-
שתנקום
אתה
את
נקמתך.
ולא
תהיה
זאת
לך
לפוקה
-
שלא
תתפקפק
בדבר
,
מלהוציא
דין
לאמיתו
לחייב
את
שופכי
דמים
,
אם
לא
תהרג
עכשיו
את
נבל;
אבל
אם
תהרג
את
נבל
,
תהיה
הדבר
מחר
,
כשתמלוך
על
ישראל
,
לך
לפוקה
-
שתפקפק
בדבר
להוציא
דין
לאמיתו
ולחייב
את
שופכי
דמים
,
פן
ידין
כנגדך
הנידון
וישיב
לומר:
והלא
אתה
הרגת
את
נבל
על
שלא
נתן
לך
משלו
,
ולשפוך
דם
חנם
כדי
להושיע
אדוני
לו
-
ולעשות
נקמה
לעצמך.
והיטיב
יי'
לאדוני
וזכרת
את
אמתך
-
אינו
לשון
בקשה
,
אלא
לשון
נבואה
,
כאדם
האומר
לחבירו:
הנה
ימים
באים
כשייטיב
לך
המקום
,
תזכריני
לטובה
שמנעתיך
מעשות
רע;
כלומר:
הנה
יום
בא
שתזכור
אותי
לטובה
,
כשייטיב
יי'
לאדוני
ותמלוך
על
ישראל
,
אם
תעמיד
עכשיו
את
עצמך
לשפוך
דם;
כשיבא
לפניך
משפט
שופכי
דמים
,
שתאמר:
ברוכה
אביגיל
שמנעתני
מבוא
בדמים
,
שאילו
שפכתי
דמו
של
נבל
כשם
שעלה
בדעתי
להורגו
,
עכשיו
היה
משפט
זה
לי
למכשול
ולפוקה
,
שלא
הייתי
יכול
להוציא
משפט
זה
לאמיתו.
ולא
תהיה
זאת
לך
לפוקה
-
זאת
הנקמה
שאתה
רוצה
להנקם
בנבל.
לפוקה
-
כמו
"ופיק
ברכים"
(נח'
ב
,
יא)
-
עניין
מכשול;
ותרגומו:
"ליצפא".
ולמכשול
לב
-
כי
העון
מכשול
הלב
הוא.
והכפל
'פוקה'
ו'מכשול'
לחזק
,
כי
כן
דרך
הכתוב.
ויש
בו
דרש
(ירוש'
סנה'
ב
,
ג)
,
כי
דוד
תבע
אביגיל
לעבירה
,
ואמרה
לו:
לא
תהיה
זאת
לך
לפוקה
-
על
שפיכות
דמים
,
ולמכשול
-
על
אשת
איש.
ולהושיע
אדני
לו
-
לעצמו
,
שלא
ישפך
דם
חנם.
וזכרת
את
אמתך
-
כשייטיב
יי'
לאדני
ותמלוך
,
תזכרני
לטובה
,
כי
טובה
עשיתי
עמך
שמנעתיך
מדמי
חנם.
ואמרה
עוד
,
כי
בהיותו
נגיד
על
ישראל
,
יהיה
לו
זה
העון
לפוקה
ולמכשול
לב
,
אם
ישחיתם;
ואולי
יהיה
זה
סבה
שתסור
הממלכה
ממנו
,
כמו
שקרה
לשאול.
ועם
זה
היה
מטוב
חכמתה
שחלתה
פני
דוד
שיזכרה
,
כאשר
ייטיב
יי'
לו
,
לגמול
אותה
חסד.
או
אולי
היה
זה
המאמר
ממנה
על
צד
הנבואה
,
וראתה
שעתיד
נבל
למות
ותהיה
היא
אשת
דוד.
ולא
תהיה
זאת
-
היא
הגדה
מוכחת
דבקה
בענין
עם
הקודם.
וטעם
ולהושיע
-
הלמ"ד
בזה
כענין
למ"ד
לפוקה
וחבריו
,
שכלם
דבקים
עם
ולא
תהיה
זאת
לך
,
כי
זאת
רמז
לפעולה
לעשות
,
רוצה
לומר:
שיהרג
את
נבל
וביתו
,
כלומר:
זה
לא
יזיק
ולא
יועיל
לך;
והטעם:
שזה
לא
יושיעך
,
אבל
ידך
ומעלתך
תושיע
לך
מבלי
זה
,
"כי
יעשה
יי'
לאדני"
(לעיל
,
ל).
ולהושיע
אדוני
לו
-
דבריי
הם
להושיע
אדוני
לעצמו
מן
העון
,
שלא
תיכשל
בשפיכות
דמים.
והיטיב
יי'
לאדוני
וזכרת
את
אמתך
-
פירוש:
כשייטיב
יי'
לאדוני
ותמלוך
,
תזכריני
לטובה
שמנעתיך
מלשפוך
דמים
,
שאין
נאה
למלך
לעשות
דבר
שלא
כדין.