תנ"ך - ויהי
בבקר
בצאת
היין
מנבל
ותגד־לו
אשתו
את־הדברים
האלה
וימת
לבו
בקרבו
והוא
היה
לאבן:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיְהִ֣י
בַבֹּ֗קֶר
בְּצֵ֤את
הַיַּ֙יִן֙
מִנָּבָ֔ל
וַתַּגֶּד־ל֣וֹ
אִשְׁתּ֔וֹ
אֶת־הַדְּבָרִ֖ים
הָאֵ֑לֶּה
וַיָּ֤מָת
לִבּוֹ֙
בְּקִרְבּ֔וֹ
וְה֖וּא
הָיָ֥ה
לְאָֽבֶן:
(שמואל א פרק כה פסוק לז)
וַיְהִי
בַבֹּקֶר
בְּצֵאת
הַיַּיִן
מִנָּבָל
וַתַּגֶּד־לוֹ
אִשְׁתּוֹ
אֶת־הַדְּבָרִים
הָאֵלֶּה
וַיָּמָת
לִבּוֹ
בְּקִרְבּוֹ
וְהוּא
הָיָה
לְאָבֶן:
(שמואל א פרק כה פסוק לז)
ויהי
בבקר
בצאת
היין
מנבל
ותגד־לו
אשתו
את־הדברים
האלה
וימת
לבו
בקרבו
והוא
היה
לאבן:
(שמואל א פרק כה פסוק לז)
ויהי
בבקר
בצאת
היין
מנבל
ותגד־לו
אשתו
את־הדברים
האלה
וימת
לבו
בקרבו
והוא
היה
לאבן:
(שמואל א פרק כה פסוק לז)
וַהֲוָה
בְצַפרָא
כַּד
פָּג
חַמרָא
מִנָבָל
וְחַוִיאַת
לֵיהּ
אִתְּתֵיהּ
יָת
פִּתגָמַיָא
הָאִלֵין
וּמִית
לִבֵּיהּ
בִּמעוֹהִי
וְהוּא
הֲוָה
כְאַבנָא
:
לאבן
-
ב':
בר'
יא
,
ג;
ש"א
כה
,
לז.
מנבל
-
ל';
לאבן
-
ב'
הלבנה.
בצאת
היין
מנבל
-
"כד
פג
חמרא
מנבל"
(ת"י).
וימת
לבו
-
שנצטער
על
המנחה
שהובאת
לדוד.
ותגד
לו...
את
הדברים
האלה
-
הגידה
לו
שהיה
דוד
מגזם
אותו
,
ומה
שמחל
לו
לא
הגידה
לו
,
לכך:
וימת
לבו
בקרבו
-
מרוב
פחד.
בצאת
היין
-
בבי"ת
,
ופירושו:
בעת
שסרה
שכרותו;
ותרגומו:
"כד
פג
חמרא
מנבל";
וכן
תרגם
"הסירי
את
יינך"
(ש"א
א
,
יד):
"הלא
תפיגין
ית
חמרך".
וימת
לבו
-
שנשתתק
ויהי
כמת
,
כי
נצטער
על
המנחה
שהביאה
אשתו
לדוד.
וימת
לבו
בקרבו
והוא
היה
לאבן
-
אמר
זה
על
צד
ההפלגה
,
לרוב
הדאגה
שהיה
דואג
על
גודל
המנחה
,
ולרוב
הפחד
שהיה
לו
מדוד.
ותגד
לו
אשתו
-
כנה
כותב
הספר
אותה
כאן
ב'אשתו'
להפלגה
,
כמו
שהעירנו
באמרו
"לאברם
העברי"
(בר'
יד
,
יג)
,
והדומים
לו.
והוא
היה
לאבן
-
רוצה
לומר:
גוף
נבל
,
שלא
היה
עושה
תנועה
כלל;
ודי
בכל
זה
הלשון
הערה
עם
מה
שכתב
אחר
כן
"ויהי
כעשרת
הימים
ויגף
יי'
את
נבל
וימת"
(להלן
,
לח).
וימת
לבו
בקרבו
-
מן
הפחד
שנתפחד
מדוד.