תנ"ך - ויהי בבקר בצאת היין מנבל ותגד־לו אשתו את־הדברים האלה וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְהִ֣י בַבֹּ֗קֶר בְּצֵ֤את הַיַּ֙יִן֙ מִנָּבָ֔ל וַתַּגֶּד־ל֣וֹ אִשְׁתּ֔וֹ אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיָּ֤מָת לִבּוֹ֙ בְּקִרְבּ֔וֹ וְה֖וּא הָיָ֥ה לְאָֽבֶן: (שמואל א פרק כה פסוק לז)

טקסט וניקוד:

וַיְהִי בַבֹּקֶר בְּצֵאת הַיַּיִן מִנָּבָל וַתַּגֶּד־לוֹ אִשְׁתּוֹ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּמָת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ וְהוּא הָיָה לְאָבֶן: (שמואל א פרק כה פסוק לז)

טקסט בלבד:

ויהי בבקר בצאת היין מנבל ותגד־לו אשתו את־הדברים האלה וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן: (שמואל א פרק כה פסוק לז)

תיקון קוראים:

ויהי בבקר בצאת היין מנבל ותגד־לו אשתו את־הדברים האלה וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן: (שמואל א פרק כה פסוק לז)
וַהֲוָה בְצַפרָא כַּד פָּג חַמרָא מִנָבָל וְחַוִיאַת לֵיהּ אִתְּתֵיהּ יָת פִּתגָמַיָא הָאִלֵין וּמִית לִבֵּיהּ בִּמעוֹהִי וְהוּא הֲוָה כְאַבנָא :

לאבן - ב': בר' יא , ג; ש"א כה , לז.

מנבל - ל'; לאבן - ב' הלבנה.

בצאת היין מנבל - "כד פג חמרא מנבל" (ת"י). וימת לבו - שנצטער על המנחה שהובאת לדוד.

ותגד לו... את הדברים האלה - הגידה לו שהיה דוד מגזם אותו , ומה שמחל לו לא הגידה לו , לכך: וימת לבו בקרבו - מרוב פחד.

בצאת היין - בבי"ת , ופירושו: בעת שסרה שכרותו; ותרגומו: "כד פג חמרא מנבל"; וכן תרגם "הסירי את יינך" (ש"א א , יד): "הלא תפיגין ית חמרך". וימת לבו - שנשתתק ויהי כמת , כי נצטער על המנחה שהביאה אשתו לדוד.

וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן - אמר זה על צד ההפלגה , לרוב הדאגה שהיה דואג על גודל המנחה , ולרוב הפחד שהיה לו מדוד.

ותגד לו אשתו - כנה כותב הספר אותה כאן ב'אשתו' להפלגה , כמו שהעירנו באמרו "לאברם העברי" (בר' יד , יג) , והדומים לו. והוא היה לאבן - רוצה לומר: גוף נבל , שלא היה עושה תנועה כלל; ודי בכל זה הלשון הערה עם מה שכתב אחר כן "ויהי כעשרת הימים ויגף יי' את נבל וימת" (להלן , לח).

וימת לבו בקרבו - מן הפחד שנתפחד מדוד.
ריכוז קישורים