תנ"ך - ויתן
ה'
גם
את־ישראל
עמך
ביד־פלשתים
ומחר
אתה
ובניך
עמי
גם
את־מחנה
ישראל
יתן
ה'
ביד־פלשתים:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְיִתֵּ֣ן
יְ֠הוָה
גַּ֣ם
אֶת־יִשְׂרָאֵ֤ל
עִמְּךָ֙
בְּיַד־פְּלִשְׁתִּ֔ים
וּמָחָ֕ר
אַתָּ֥ה
וּבָנֶ֖יךָ
עִמִּ֑י
גַּ֚ם
אֶת־מַחֲנֵ֣ה
יִשְׂרָאֵ֔ל
יִתֵּ֥ן
יְהוָ֖ה
בְּיַד־פְּלִשְׁתִּֽים:
(שמואל א פרק כח פסוק יט)
וְיִתֵּן
יְהוָה
גַּם
אֶת־יִשְׂרָאֵל
עִמְּךָ
בְּיַד־פְּלִשְׁתִּים
וּמָחָר
אַתָּה
וּבָנֶיךָ
עִמִּי
גַּם
אֶת־מַחֲנֵה
יִשְׂרָאֵל
יִתֵּן
יְהוָה
בְּיַד־פְּלִשְׁתִּים:
(שמואל א פרק כח פסוק יט)
ויתן
ה'
גם
את־ישראל
עמך
ביד־פלשתים
ומחר
אתה
ובניך
עמי
גם
את־מחנה
ישראל
יתן
ה'
ביד־פלשתים:
(שמואל א פרק כח פסוק יט)
ויתן
יהוה
גם
את־ישראל
עמך
ביד־פלשתים
ומחר
אתה
ובניך
עמי
גם
את־מחנה
ישראל
יתן
יהוה
ביד־פלשתים:
(שמואל א פרק כח פסוק יט)
וְיִמסַר
יְיָ
אַף
יָת
יִשׂרָאֵל
עִמָך
בִּידָא
דִפלִשׁתָּאֵי
וּמחַר
אַתּ
וּבנָך
עִמִי
וְאַף
יָת
מַשׁרִיתָא
דְיִשׂרָאֵל
יִמסַר
יְיָ
בִּידָא
דִפלִשׁתָּאֵי
:
ויתן
-
י"ג
(רפין):
ראה
ש"א
ב
,
י.
ומחר
-
ו':
*שמ'
יט
,
י;
יהו'
כב
,
יח;
ש"א
כח
,
יט;
ש"ב
יא
,
יב;
מש'
ג
,
כח;
*אס'
ה
,
ח.
אתה
ובניך
עמי
-
במחיצתי
(ראה
ברכות
יב
,
ב).
אתה
ובניך
עמי
-
שתהיו
מתים
כמו
שאני
מת.
ודרשו
בו
(ויק"ר
כו
,
ז):
עמי
-
במחיצתי
,
בשכר
שתרד
למלחמה
על
מנת
למות
ולא
תברח
,
יכופר
לך
עון
נוב
עיר
הכהנים
,
ותהיה
עמי
במחיצת
הצדיקים.
וכן
דרשו
(ברכות
יב
,
ב):
בשכר
שנתבייש
במעשה
נוב
ולא
זכר
'אורים'
,
יכופר
לו
אותו
המעשה;
וסמכו
זה
עוד
לפסוק
"למען
תזכרי
ובשת
בכפרי
לך"
וגו'
(יח'
טז
,
סג)
,
שכל
העושה
דבר
ומתבייש
בו
מוחלין
לו.
ולפי
הפשט
,
אע"פ
שאמר
לו
שמואל
שימות
,
לא
יתכן
שיהיה
המלך
בורח
ויניח
עמו
במלחמה
,
ועל
כל
פנים
היה
לו
לירד
במלחמה
אם
למות
אם
לחיים.
מחר
אתה
ובניך
עמי
-
רוצה
לומר
,
שיהיו
מתים
כמוהו.
והנה
בענין
ההודעה
ההיא
אשר
הגיעה
לשאול
,
ספקות
ראוי
שנשתדל
בהתרם;
הספק
האחד:
איך
יתכן
שתגיע
נבואה
לשמואל
אחר
המות
,
וזה
בלתי
אפשר
-
לפי
מה
שביארנו
מענין
הנבואה
ומהותה
בשני
מ'ספר
מלחמות
יי''
-
כל
שכן
שיגיע
ממנו
דבור
מורגש
לשאול
,
עם
העדר
ממנו
כלי
הדבור?
והספק
השני:
איך
יתכן
שיגיע
באמצעות
ההעלאה
באוב
מאמר
כזה
שהוא
נבואיי
,
לפי
מה
שביארנו
מענין
אלו
ההודעות
במאמר
השני
מ'ספר
מלחמות
יי''?
ואנחנו
אומרים
בהתר
הספק
הראשון
,
כי
על
דרך
האמת
,
לא
הועלה
ממנו
ולא
הגיע
ממנו
דבור
לשאול
על
דרך
האמת
,
אבל
היה
זה
כלו
פועל
מפעלות
הדמיון
,
כמו
שזכרנו;
ומזה
הצד
הותר
הספק
הראשון.
ואולם
הספק
השני
יותר
ממה
שאומר
,
והוא:
כי
שאול
היה
לו
כח
מה
נבואיי
,
כאמרו
"הגם
שאול
בנביאים"
(ש"א
י
,
יא);
והנה
עם
התעוררות
דמיונו
מזה
הפועל
,
ומה
שהתאמת
לו
מדברי
שמואל
בחייו
-
שנתבאר
לו
מהם
שהשם
יתברך
קרע
הממלכה
ממנו
ונתנה
לדוד
,
כמו
שאמר
שאול
לדוד
"ידעתי
כי
מלוך
תמלוך
על"
וגו'
(ש"א
כד
,
כ)
,
ונתבאר
לו
בחוש
היות
השם
יתברך
עם
דוד
והיותו
סר
מעם
שאול
-
הגיעו
מזאת
הפעולה
כל
אלו
הדברים
הנזכרים
פה;
וקצתם
היו
נודעים
לו
קודם
זה
,
וקצתם
נודעו
לו
בזה
המקום
מצד
כח
מה
נבואיי
,
והוא
אומרו
"ויתן
יי'
גם
את
ישראל
ביד
פלשתים
ומחר
אתה
ובניך
עמי"
וגו'
(להלן
,
יט).
ובכאן
הותרו
אלו
הספקות
באופן
שלם
,
לפי
הנראה
לנו.