תנ"ך - ויסף
ה'
קרא־שמואל
בשלישת
ויקם
וילך
אל־עלי
ויאמר
הנני
כי
קראת
לי
ויבן
עלי
כי
ה'
קרא
לנער:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיֹּ֨סֶף
יְהוָ֥ה
קְרֹֽא־שְׁמוּאֵל֘
בַּשְּׁלִישִׁת֒
וַיָּ֙קָם֙
וַיֵּ֣לֶךְ
אֶל־עֵלִ֔י
וַיֹּ֣אמֶר
הִנְנִ֔י
כִּ֥י
קָרָ֖אתָ
לִ֑י
וַיָּ֣בֶן
עֵלִ֔י
כִּ֥י
יְהוָ֖ה
קֹרֵ֥א
לַנָּֽעַר:
(שמואל א פרק ג פסוק ח)
וַיֹּסֶף
יְהוָה
קְרֹא־שְׁמוּאֵל
בַּשְּׁלִישִׁת
וַיָּקָם
וַיֵּלֶךְ
אֶל־עֵלִי
וַיֹּאמֶר
הִנְנִי
כִּי
קָרָאתָ
לִי
וַיָּבֶן
עֵלִי
כִּי
יְהוָה
קֹרֵא
לַנָּעַר:
(שמואל א פרק ג פסוק ח)
ויסף
ה'
קרא־שמואל
בשלישת
ויקם
וילך
אל־עלי
ויאמר
הנני
כי
קראת
לי
ויבן
עלי
כי
ה'
קרא
לנער:
(שמואל א פרק ג פסוק ח)
ויסף
יהוה
קרא־שמואל
בשלישת
ויקם
וילך
אל־עלי
ויאמר
הנני
כי
קראת
לי
ויבן
עלי
כי
יהוה
קרא
לנער:
(שמואל א פרק ג פסוק ח)
וְאוֹסֵיף
יְיָ
מִקרֵי
שְׁמוּאֵל
בִּתלִיתֵיתָא
וְקָם
וַאֲזַל
לְוָת
עֵלִי
וַאֲמַר
הָאֲנָא
אֲרֵי
קְרֵיתָא
לִי
וּסבַר
עֵלִי
אֲרֵי
מִן
קֳדָם
יְיָ
מִתקְרֵי
לְרָביָא
:
קרא
-
ד':
ש"א
ג
,
ו
,
ח;
יש'
א
,
יג;
ח
,
ד.
בשלישת
-
ד'
כתיב
כן
(בלישנא):
במ'
כח
,
יד;
דב'
כו
,
יב;
ש"א
ג
,
ח;
יח'
כא
,
יט.
ויבן
-
ד'
בקמץ:
ש"א
ג
,
ח;
ש"ב
יב
,
יט;
דנ'
ט
,
כב;
דה"ב
יא
,
כג.
ויבן
ד'
קמצ'
וסימנהון
עלי
דויד
דניאל
ויפרץ
.
בשלישת
-
ד'
כת'
כן;
ויבן
-
ד'.
ויבן
עלי
-
כי
בשתי
הפעמים
חשב
עלי
כי
נדמה
לו
לשמואל
שאדם
קורא
אותו
,
ומתוך
שנתו
היה
נדמה
לו
זה
,
ולא
היה
קורא
לו
אדם;
אבל
כאשר
ראה
,
כי
שלש
פעמים
זו
אחר
זו
שמע
הקול
אחרי
שניעור
משנתו
,
ידע
כי
לא
היה
טועה
שמואל
,
ובאמת
היה
שומע
הקול
,
ולא
היה
קול
אדם
,
כי
לא
היה
שם
אדם
אחר
שהיה
קורא
אותו
,
לפיכך
הבין
עלי
כי
קול
מלאך
יי'
היה.
והחכם
רבי
אברהם
אבן
עזרא
פירש
,
כי
לפי
ששמואל
לבדו
היה
שומע
הקול
,
ועלי
לא
היה
שומע
אותו
,
ידע
עלי
והבין
כי
קול
נבואה
היה
,
שהקדוש
ברוך
הוא
משמיע
אותו
למי
שירצה;
וכן
"וישמע
את
הקול
מדבר
אליו"
(במ'
ז
,
פט);
וכן
אמרו
רבותינו
ז"ל
(במ"ר
יד
,
כ):
"מדבר
אליו"
-
לו
קול
,
קול
אליו;
משה
שומע
ואין
ישראל
שומעין.
ובעת
הזה
,
המוכן
בהגעת
החלומות
הצודקים
,
החלה
להגיע
אליו
הנבואה
,
עד
שקרא
אליו
יי'
במראה
הנבואה
,
ואמר
הנני
,
ורץ
לעלי
,
כי
נדמה
לו
שעלי
היה
קורא
אותו;
וכן
נדמה
לו
זה
עד
שלשה
פעמים
,
שהרגיש
עלי
כי
יי'
קורא
לנער
,
וצוהו
שאם
יקראהו
עוד
ישיב
לו:
דבר
יי'
כי
שומע
עבדך.
וידמה
שלא
סמך
שמואל
על
זה
כי
יי'
קורא
לו
,
להיות
"דבר
יי'"
,
והיא
הנבואה
,
"יקר
בימים
ההם"
(לעיל
,
א)
,
עם
חושבו
היותו
בלתי
ראוי
לנבואה.