תנ"ך - ויסף ה' קרא־שמואל בשלישת ויקם וילך אל־עלי ויאמר הנני כי קראת לי ויבן עלי כי ה' קרא לנער:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֨סֶף יְהוָ֥ה קְרֹֽא־שְׁמוּאֵל֘ בַּשְּׁלִישִׁת֒ וַיָּ֙קָם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־עֵלִ֔י וַיֹּ֣אמֶר הִנְנִ֔י כִּ֥י קָרָ֖אתָ לִ֑י וַיָּ֣בֶן עֵלִ֔י כִּ֥י יְהוָ֖ה קֹרֵ֥א לַנָּֽעַר: (שמואל א פרק ג פסוק ח)

טקסט וניקוד:

וַיֹּסֶף יְהוָה קְרֹא־שְׁמוּאֵל בַּשְּׁלִישִׁת וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל־עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי וַיָּבֶן עֵלִי כִּי יְהוָה קֹרֵא לַנָּעַר: (שמואל א פרק ג פסוק ח)

טקסט בלבד:

ויסף ה' קרא־שמואל בשלישת ויקם וילך אל־עלי ויאמר הנני כי קראת לי ויבן עלי כי ה' קרא לנער: (שמואל א פרק ג פסוק ח)

תיקון קוראים:

ויסף יהוה קרא־שמואל בשלישת ויקם וילך אל־עלי ויאמר הנני כי קראת לי ויבן עלי כי יהוה קרא לנער: (שמואל א פרק ג פסוק ח)
וְאוֹסֵיף יְיָ מִקרֵי שְׁמוּאֵל בִּתלִיתֵיתָא וְקָם וַאֲזַל לְוָת עֵלִי וַאֲמַר הָאֲנָא אֲרֵי קְרֵיתָא לִי וּסבַר עֵלִי אֲרֵי מִן קֳדָם יְיָ מִתקְרֵי לְרָביָא :

קרא - ד': ש"א ג , ו , ח; יש' א , יג; ח , ד. בשלישת - ד' כתיב כן (בלישנא): במ' כח , יד; דב' כו , יב; ש"א ג , ח; יח' כא , יט. ויבן - ד' בקמץ: ש"א ג , ח; ש"ב יב , יט; דנ' ט , כב; דה"ב יא , כג.

ויבן ד' קמצ' וסימנהון עלי דויד דניאל ויפרץ .

בשלישת - ד' כת' כן; ויבן - ד'.

ויבן עלי - כי בשתי הפעמים חשב עלי כי נדמה לו לשמואל שאדם קורא אותו , ומתוך שנתו היה נדמה לו זה , ולא היה קורא לו אדם; אבל כאשר ראה , כי שלש פעמים זו אחר זו שמע הקול אחרי שניעור משנתו , ידע כי לא היה טועה שמואל , ובאמת היה שומע הקול , ולא היה קול אדם , כי לא היה שם אדם אחר שהיה קורא אותו , לפיכך הבין עלי כי קול מלאך יי' היה. והחכם רבי אברהם אבן עזרא פירש , כי לפי ששמואל לבדו היה שומע הקול , ועלי לא היה שומע אותו , ידע עלי והבין כי קול נבואה היה , שהקדוש ברוך הוא משמיע אותו למי שירצה; וכן "וישמע את הקול מדבר אליו" (במ' ז , פט); וכן אמרו רבותינו ז"ל (במ"ר יד , כ): "מדבר אליו" - לו קול , קול אליו; משה שומע ואין ישראל שומעין.

ובעת הזה , המוכן בהגעת החלומות הצודקים , החלה להגיע אליו הנבואה , עד שקרא אליו יי' במראה הנבואה , ואמר הנני , ורץ לעלי , כי נדמה לו שעלי היה קורא אותו; וכן נדמה לו זה עד שלשה פעמים , שהרגיש עלי כי יי' קורא לנער , וצוהו שאם יקראהו עוד ישיב לו: דבר יי' כי שומע עבדך. וידמה שלא סמך שמואל על זה כי יי' קורא לו , להיות "דבר יי'" , והיא הנבואה , "יקר בימים ההם" (לעיל , א) , עם חושבו היותו בלתי ראוי לנבואה.
ריכוז קישורים