תנ"ך - ויהי כהזכירו׀ את־ארון האלהים ויפל מעל־הכסא אחרנית בעד׀ יד השער ותשבר מפרקתו וימת כי־זקן האיש וכבד והוא שפט את־ישראל ארבעים שנה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְהִ֞י כְּהַזְכִּיר֣וֹ׀ אֶת־אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֗ים וַיִּפֹּ֣ל מֵֽעַל־הַ֠כִּסֵּא אֲחֹ֨רַנִּ֜ית בְּעַ֣ד׀ יַ֣ד הַשַּׁ֗עַר וַתִּשָּׁבֵ֤ר מַפְרַקְתּוֹ֙ וַיָּמֹ֔ת כִּֽי־זָקֵ֥ן הָאִ֖ישׁ וְכָבֵ֑ד וְה֛וּא שָׁפַ֥ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה: (שמואל א פרק ד פסוק יח)

טקסט וניקוד:

וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ׀ אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיִּפֹּל מֵעַל־הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית בְּעַד׀ יַד הַשַּׁעַר וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת כִּי־זָקֵן הָאִישׁ וְכָבֵד וְהוּא שָׁפַט אֶת־יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה: (שמואל א פרק ד פסוק יח)

טקסט בלבד:

ויהי כהזכירו׀ את־ארון האלהים ויפל מעל־הכסא אחרנית בעד׀ יד השער ותשבר מפרקתו וימת כי־זקן האיש וכבד והוא שפט את־ישראל ארבעים שנה: (שמואל א פרק ד פסוק יח)

תיקון קוראים:

ויהי כהזכירו׀ את־ארון האלהים ויפל מעל־הכסא אחרנית בעד׀ יד השער ותשבר מפרקתו וימת כי־זקן האיש וכבד והוא שפט את־ישראל ארבעים שנה: (שמואל א פרק ד פסוק יח)
וַהֲוָה כְּאַדכָּרוּתֵיהּ יָת אֲרוֹנָא דַייָ וּנפַל מֵעַל כֻּרסְיָא לַאֲחוֹרוֹהִי עַל כֵּיבַשׁ אוֹרַח תַּרעָא וְאִתְּבַרַת פְּקוּתֵיהּ וּמִית אֲרֵי סָב גֻּברָא וְיַקִיר וְהוּא דָּן יָת יִשׂרָאֵל אַרבְּעִין שְׁנִין :

ויהי - ו' בטעמא (גרשיים) בסיפרא: ש"א ד , יח; ה , ט; ח , ב; ט , כו; ל , א; ש"ב ד , ד.

ויהי - ו' בט' בסיפ'; כהזכירו - ל'; מפרקתו - ל'.

מפרקתו - "אפקותיה" (ת"י): עצם הצואר.

ותשבר מפרקתו וימת כי זקן האיש וכבד - שאם אדם בחור , נושא את עצמו , אבל זה , לפי שהיה זקן ואיש כבד , גרמה לו שנשברה מפרקתו.

כהזכירו - כהזכיר המבשר ארון האלהים. ויפל - עלי; מרוב כאב לב שאחזו נפל לאחוריו. בעד יד השער - כתרגומו: "על כביש אורח תרעא". מפרקתו - עצם הצואר נקרא 'מפרקת' לפי שנעשה פרקים פרקים. וכבד - כבד התנועה מפני זקנתו; או פירושו: שהיה כבד בבשר , שהיה בעל בשר; לפיכך מת בנפלו , מפני כבדו.

והנה עלי יושב על כסא יד דרך מצפה - רוצה לומר , שהיה הכסא במקום שהיה מצפה ומביט הדרך , אם יבא מבשר להגיד לו מה שקרה לארון האלהים , כי היה לבו חרד על ארון האלהים , ולזאת הסבה היה הכסא אצל מקום השער: לראות העוברים והשבים. וזה מורה על רוב חסידותו , שלא היה חרד לבניו , עם מה שגלה לו איש האלהים ששניהם ימותו ביום אחד (ראה ש"א ב , לד); גם בשמעו מות חפני ופנחס לא חרד מאד , עד ששמע שארון האלהים נלקח , כי אז נפל אחורנית מעל הכסא מרוב החרדה , ובסבת הנפילה נשברה מפרקתו מרוב החלשה , ומת מכובד גופו ורוב הזקנה; כי הכובד ההוא היה סבת מיתתו בנפלו.

והוא שפט וגו' - זה גזרה בעצמה , אין לה יחס כלל לנפילתו.
ריכוז קישורים