תנ"ך - שמואל א פרק ו פסוק ט - וראיתם אם־דרך גבולו יעלה בית שמש הוא עשה לנו את־הרעה הגדולה הזאת ואם־לא וידענו כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּרְאִיתֶ֗ם אִם־דֶּ֨רֶךְ גְּבוּל֤וֹ יַֽעֲלֶה֙ בֵּ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ ה֚וּא עָ֣שָׂה לָ֔נוּ אֶת־הָרָעָ֥ה הַגְּדוֹלָ֖ה הַזֹּ֑את וְאִם־לֹ֗א וְיָדַ֙עְנוּ֙ כִּ֣י לֹ֤א יָדוֹ֙ נָ֣גְעָה בָּ֔נוּ מִקְרֶ֥ה ה֖וּא הָ֥יָה לָֽנוּ: (שמואל א פרק ו פסוק ט)

טקסט וניקוד:

וּרְאִיתֶם אִם־דֶּרֶךְ גְּבוּלוֹ יַעֲלֶה בֵּית שֶׁמֶשׁ הוּא עָשָׂה לָנוּ אֶת־הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וְאִם־לֹא וְיָדַעְנוּ כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָּנוּ מִקְרֶה הוּא הָיָה לָנוּ: (שמואל א פרק ו פסוק ט)

טקסט בלבד:

וראיתם אם־דרך גבולו יעלה בית שמש הוא עשה לנו את־הרעה הגדולה הזאת ואם־לא וידענו כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו: (שמואל א פרק ו פסוק ט)

תיקון קוראים:

וראיתם אם־דרך גבולו יעלה בית שמש הוא עשה לנו את־הרעה הגדולה הזאת ואם־לא וידענו כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו: (שמואל א פרק ו פסוק ט)
וְתִחזוֹן אִם בְּאוֹרַח תְּחוּמֵיהּ סָלֵיק לְבֵית שֶׁמֶשׁ מִן קֳדָמוֹהִי אִתעֲבֵידַת לַנָא בִּשׁתָּא רַבְּתָא הָדָא וְאִם לָא וְנִדַּע אֲרֵי לָא מַחֲתֵיהּ קְרֵיבַת בַּנָא עֵירוּעַ הוּא דַּהֲוָא לַנָא :

הרעה הגדולה הזאת - ו': בר' לט , ט; ש"א ו , ט; ש"ב יג , טז; יר' טז , י; לב , מב; נחמ' יג , כז. ואם - לא - י"ז באמצע הפסוק: ראה ש"א ב , טז. מקרה - ב': ש"א ו , ט; כ , כו. וכל קהלת דכותהון.

הרעה הגדולה הזאת - ו'; מקרה - ב' וכל קהלת דכות'.

וראיתם אם דרך גבולו יעלה בית שמש - שלא תפנינה הפרות מאחריהן מפני בניהן שכליתם בבית , ותמשכנה בעגלה כמו שהיו מלומדות למלמד , אעפ"י שלא עלה עליהם עול מעולם שלא הורגלו למשוך בקרון; אז תדעו שהוא עשה לנו את כל הרעה הגדולה הזאת.

והנה היישירו אותם עוד באופן אחר לדעת בקלות אם בא להם רע זה בסבת ארון האלהים; כי האופן הראשון היה בו מהספק , וזה שאע"פ שהיה זה הרע להם בסבת ארון האלהים , הנה לא יחוייב שירפאו תכף קודם השבתם אותו למקומו; ולזה לא יתברר להם כי מידו היתה זאת להם עד שובו לישראל , וזה אם לא ירפאו , לא יוכלו הפלשתים להשיבו אליהם עם האשם , ולזה לא תועיל לפלשתים זאת הבחינה הראשונה; ולזה ידמה שלא היו מסכימים בזאת העצה. והכירו זה הכהנים והקוסמים , ואמרו להם שלא יכבדו לבם , ועם כל זה נתנו להם בחינה שנית תוכר להם קודם השיבם הארון לישראל; ולזה צוו אותם שיעשו עגלה חדשה לכבוד השם יתברך , ויהיו להם שתי פרות מניקות עגלים , שלא עלה עול על הפרות , ולזה לא תהיינה בנות תרבות למשוך בעגלה , כי לא נסו שום מלאכה. עם שבכאן תהיה סבה שנית למנען מן ההליכה , והיא: היותם משיבים בניהם מאחריהם הביתה; כי אהבתם את העגלים תמשכם לשוב אליהם כפי כחם , אם לא יהיה זה מאת השם יתברך להשיב הארון לישראל. ואם תתישרנה הפרות מעצמן ללכת לישראל דרך בית שמש , שהיה המקום הקרוב להם מישראל , הנה יתבאר כי מאת יי' היתה זאת בסבת ארון האלהים; ואם לא , הנה הגיע לנו זה הרע במקרה , שאם היה מגיע ממנו על דרך המופת , לא תקצר ידו מעשות זה המופת השני , והוא: להניע הפרות אל שילכו מעצמן דרך בית שמש; ואם היה זה לנו במקרה , לא יושב זה האשם לו , ולא נשיב ארון האלהים לישראל.