תנ"ך - ויראו
בני
עמון
כי
נבאשו
בדוד
וישלחו
בני־עמון
וישכרו
את־ארם
בית־רחוב
ואת־ארם
צובא
עשרים
אלף
רגלי
ואת־מלך
מעכה
אלף
איש
ואיש
טוב
שנים־עשר
אלף
איש:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיִּרְאוּ֙
בְּנֵ֣י
עַמּ֔וֹן
כִּ֥י
נִבְאֲשׁ֖וּ
בְּדָוִ֑ד
וַיִּשְׁלְח֣וּ
בְנֵי־עַמּ֡וֹן
וַיִּשְׂכְּרוּ֩
אֶת־אֲרַ֨ם
בֵּית־רְח֜וֹב
וְאֶת־אֲרַ֣ם
צוֹבָ֗א
עֶשְׂרִ֥ים
אֶ֙לֶף֙
רַגְלִ֔י
וְאֶת־מֶ֤לֶךְ
מַֽעֲכָה֙
אֶ֣לֶף
אִ֔ישׁ
וְאִ֣ישׁ
ט֔וֹב
שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר
אֶ֖לֶף
אִֽישׁ:
(שמואל ב פרק י פסוק ו)
וַיִּרְאוּ
בְּנֵי
עַמּוֹן
כִּי
נִבְאֲשׁוּ
בְּדָוִד
וַיִּשְׁלְחוּ
בְנֵי־עַמּוֹן
וַיִּשְׂכְּרוּ
אֶת־אֲרַם
בֵּית־רְחוֹב
וְאֶת־אֲרַם
צוֹבָא
עֶשְׂרִים
אֶלֶף
רַגְלִי
וְאֶת־מֶלֶךְ
מַעֲכָה
אֶלֶף
אִישׁ
וְאִישׁ
טוֹב
שְׁנֵים־עָשָׂר
אֶלֶף
אִישׁ:
(שמואל ב פרק י פסוק ו)
ויראו
בני
עמון
כי
נבאשו
בדוד
וישלחו
בני־עמון
וישכרו
את־ארם
בית־רחוב
ואת־ארם
צובא
עשרים
אלף
רגלי
ואת־מלך
מעכה
אלף
איש
ואיש
טוב
שנים־עשר
אלף
איש:
(שמואל ב פרק י פסוק ו)
ויראו
בני
עמון
כי
נבאשו
בדוד
וישלחו
בני־עמון
וישכרו
את־ארם
בית־רחוב
ואת־ארם
צובא
עשרים
אלף
רגלי
ואת־מלך
מעכה
אלף
איש
ואיש
טוב
שנים־עשר
אלף
איש:
(שמואל ב פרק י פסוק ו)
וַחֲזוֹ
בְּנֵי
עַמוֹן
אֲרֵי
אִתגָּרִיאוּ
בְּדָוִיד
וּשׁלַחוּ
בְנֵי
עַמוֹן
וַאֲגַרוּ
יָת
אֲרַם
בֵּית
רְחוֹב
וְיָת
אֲרַם
צוֹבָא
עֶסרִין
אַלפִין
גְּבַר
רִגלַי
וְיָת
מֶלֶך
מַעֲכָה
אֶלֶף
גְּבַר
וְאִישׁ
טוֹב
תְּרֵי
עֲסַר
אַלפִין
גֻּברָא
:
רחוב
-
ג'
מלא
שם
קרייה
(בלישנא):
שו'
יח
,
כח;
ש"ב
י
,
ו
,
ח.
צובא
-
ב'
כתיב
אל"ף:
ש"ב
י
,
ו
,
ח.
ואת
-
מלך
-
ד':
יהו'
ח
,
כג
,
כט;
ש"ב
י
,
ו;
דה"א
יט
,
ז.
איש
ואיש
-
ג':
ש"ב
י
,
ו;
תה'
פז
,
ה;
מש'
כ
,
ה.
רחוב
ג'
מל'
שם
קרייה
ואין
מציל
וישכרו
(להם)
[את
ארם]
ושלאחריו
.
איש
ואיש
ג'
ואת
מלך
מעכה
ולציון
יאמר
מים
עמקים
.
רחוב
-
ג'
מל'
בקרית';
צובא
-
ב'
כת'
א';
ואת
-
מלך
-
ד';
איש
ואיש
-
ג'.
את
ארם
בית
רחוב
-
ארם
היושבים
בבית
רחוב
,
ואת
ארם
היושבים
בצובה.
ואיש
טוב
-
אדם
ששמו:
איש
טוב.
נבאשו
-
נתעבו
,
כמו
שיתעב
האדם
הדבר
הנבאש.