תנ"ך - שמואל ב פרק יד פסוק כו - ובגלחו את־ראשו והיה מקץ ימים ׀ לימים אשר יגלח כי־כבד עליו וגלחו ושקל את־שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּֽבְגַלְּחוֹ֘ אֶת־רֹאשׁוֹ֒ וְֽ֠הָיָה מִקֵּ֨ץ יָמִ֤ים ׀ לַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֣ר יְגַלֵּ֔חַ כִּי־כָבֵ֥ד עָלָ֖יו וְגִלְּח֑וֹ וְשָׁקַל֙ אֶת־שְׂעַ֣ר רֹאשׁ֔וֹ מָאתַ֥יִם שְׁקָלִ֖ים בְּאֶ֥בֶן הַמֶּֽלֶךְ: (שמואל ב פרק יד פסוק כו)

טקסט וניקוד:

וּבְגַלְּחוֹ אֶת־רֹאשׁוֹ וְהָיָה מִקֵּץ יָמִים ׀ לַיָּמִים אֲשֶׁר יְגַלֵּחַ כִּי־כָבֵד עָלָיו וְגִלְּחוֹ וְשָׁקַל אֶת־שְׂעַר רֹאשׁוֹ מָאתַיִם שְׁקָלִים בְּאֶבֶן הַמֶּלֶךְ: (שמואל ב פרק יד פסוק כו)

טקסט בלבד:

ובגלחו את־ראשו והיה מקץ ימים ׀ לימים אשר יגלח כי־כבד עליו וגלחו ושקל את־שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך: (שמואל ב פרק יד פסוק כו)

תיקון קוראים:

ובגלחו את־ראשו והיה מקץ ימים ׀ לימים אשר יגלח כי־כבד עליו וגלחו ושקל את־שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך: (שמואל ב פרק יד פסוק כו)
וּבסַפָּרוּתֵיהּ יָת רֵישֵׁיהּ וְהָוֵי מִזְמָן עִדָּן לְעִדָּן דִּמסַפַּר אֲרֵי יְקַר עֲלוֹהִי וּמסַפַּר לֵיהּ וְתָקֵיל יָת סְעַר רֵישֵׁיהּ מָאתַן סִלעִין בְּמַתקָלָא דְמַלכָּא :

והיה מקץ - ב': ש"ב יד , כו; יש' כג , יז. לימים - ה' (דגושים): שו' יז , י; ש"ב יד , כו; יח' כב , יד; *אס' ט , כו; דנ' י , יד. ושקל - ב': ש"ב יד , כו; יש' מ , יב. באבן - ג': שמ' כא , יח; במ' לה , יז; ש"ב יד , כו.

והיה מקץ ב' ובגלחו את ראשו והיה מקץ שבעים שנה .

ובגלחו - ל'; והיה מקץ - ב'; לימים - ה'; וגלחו - ל'; ושקל - ב' בפלס; באבן - ג'.

מקץ ימים לימים - משנה לשנה. באבן המלך - במשקל המלך.

ובגלחו - אמרו רבותינו ז"ל (תוס' סוטה ג , טז) , כי אבשלום נזיר עולם היה; כן היתה קבלה בידם , כי מן הפסוקים לא ראו זה; כי אפשר כי הוא היה מגדל שערו ליופי שערו , להתנאות בו ולהתגאות , ומשנה לשנה כשהיה כבד עליו שלא היה יכול לסבול , היה מגלחו. אבל הם ז"ל קבלו כי בנזירות היה מגדל אותו , ולמדו מזה (נזיר ד , ב) כי מי שנדר בנזיר לעולם כל ימי חייו , כשהכביד שערו מיקל בתער משנים עשר חודש לשנים עשר חודש , שנאמר: והיה מקץ ימים לימים; זהו משנה לשנה , כי 'ימים' הוא שנה , כמו "ימים תהיה גאולתו" (וי' כה , כט). באבן המלך - כתרגומו: "במתקלא דמלכא"; כמו "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן" (דב' כה , יג) , שהוא "מתקל" (ת"א).

כי כבד עליו וגלחו - מגיד שלולי שכבד עליו לא היה מגלח אותו , וזה לאות כי היה נזיר מגדל פרע שער ראשו. ולפי שהנזיר לתגלחת הוא נזיר לשאר הדברים אשר בהם הנזירות , כמו שביארנו בפרשת נזיר (במ' ו , א) , למדנו שהוא היה נזיר. ולפי שזה היה מנהגו משנה לשנה , כמו שספר בזה המקום , למדנו מזה שאבשלום היה נזיר עולם. מאתים שקלים באבן המלך - הנה היה שוקל זה במשקל המלך , אם לפי שהיה נותן משקלם כסף או זהב לבית המקדש או לעניים , או היה שוקל זה לראות הפלגת רבוי שערו.