תנ"ך - וירגז
המלך
ויעל
על־עלית
השער
ויבך
וכה׀
אמר
בלכתו
בני
אבשלום
בני
בני
אבשלום
מי־יתן
מותי
אני
תחתיך
אבשלום
בני
בני:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיִּרְגַּ֣ז
הַמֶּ֗לֶךְ
וַיַּ֛עַל
עַל־עֲלִיַּ֥ת
הַשַּׁ֖עַר
וַיֵּ֑בְךְּ
וְכֹ֣ה׀
אָמַ֣ר
בְּלֶכְתּ֗וֹ
בְּנִ֤י
אַבְשָׁלוֹם֙
בְּנִ֣י
בְנִ֣י
אַבְשָׁל֔וֹם
מִֽי־יִתֵּ֤ן
מוּתִי֙
אֲנִ֣י
תַחְתֶּ֔יךָ
אַבְשָׁל֖וֹם
בְּנִ֥י
בְנִֽי:
(שמואל ב פרק יט פסוק א)
וַיִּרְגַּז
הַמֶּלֶךְ
וַיַּעַל
עַל־עֲלִיַּת
הַשַּׁעַר
וַיֵּבְךְּ
וְכֹה׀
אָמַר
בְּלֶכְתּוֹ
בְּנִי
אַבְשָׁלוֹם
בְּנִי
בְנִי
אַבְשָׁלוֹם
מִי־יִתֵּן
מוּתִי
אֲנִי
תַחְתֶּיךָ
אַבְשָׁלוֹם
בְּנִי
בְנִי:
(שמואל ב פרק יט פסוק א)
וירגז
המלך
ויעל
על־עלית
השער
ויבך
וכה׀
אמר
בלכתו
בני
אבשלום
בני
בני
אבשלום
מי־יתן
מותי
אני
תחתיך
אבשלום
בני
בני:
(שמואל ב פרק יט פסוק א)
וירגז
המלך
ויעל
על־עלית
השער
ויבך
וכה׀
אמר
בלכתו
בני
אבשלום
בני
בני
אבשלום
מי־יתן
מותי
אני
תחתיך
אבשלום
בני
בני:
(שמואל ב פרק יט פסוק א)
וּרגֵיז
מַלכָּא
וּסלֵיק
עַל
עֲלִיַת
תַּרעָא
וּבכָא
וּכדֵין
אֲמַר
בְּמֵיזְלֵיהּ
בְּרִי
אַבשָׁלוֹם
בְּרִי
בְרִי
אַבשָׁלוֹם
לְוֵי
דְמֵיתִית
אֲנָא
חֲלוֹפָך
וְאַתּ
קַיָים
יוֹמָא
דֵין
אַבשָׁלוֹם
בְּרִי
בְרִי
:
וכה
אמר
-
ב':
ש"ב
טז
,
ז;
יט
,
א.
על
אבשלום
ב'
כי
לב
המלך
על
אבשלום
הנה
המלך
בכה
.
וירגז
-
ל';
על
-
עלית
-
ל';
וכה
אמר
-
ב';
מותי
-
ל'.
בני
בני
-
שמונה
פעמים;
אמרו
רבותינו
(סוטה
י
,
ב):
שבעה
-
דאפקיה
משבעה
מדורי
גיהנם
,
וחד
-
דאייתיה
לעלמא
דאתי.
על
עליית
השער
-
בשער
העיר
היה
עלייה
על
השער
,
ועל
גג
אותה
עלייה
היה
עומד
הצופה
,
כמו
שאמר
למעלה
"אל
גג
השער"
(ש"ב
יח
,
כד).
בני
בני
-
כן
דרך
הנוהים
לכפל
דבריהם
,
וכן
"מעי
מעי
אוחילה"
(יר'
ד
,
יט).
ויש
בו
דרש
(סוטה
י
,
ב)
כי
שמונה
פעמים
אמר:
בני
,
בשבעה
העלהו
משבעה
מדורי
גיהנם
,
ובשמיני
הביאהו
לגן
עדן.
והנה
בכה
דוד
בזה
האופן
הנפלא
על
מיתת
אבשלום
,
לפי
שהיה
יודע
כי
עונותיו
סבבו
זה.
וירגז
המלך
וגו'
-
כטעם
"ויחר
לדוד
על
אשר
פרץ
יי'
פרץ
בעזא"
(ש"ב
ו
,
ח);
ושם
כתבתי
ההכרחי
לפי
זה
הספר.
מותי
אני
-
בא
בשני
סימנין
,
שהיה
לו
לומר:
'מות
אני'
,
או
'מותי'
לבד;
ודומה
לו
"ותראהו
את
הילד"
(שמ'
ב
,
ו).