תנ"ך - שמואל ב פרק יט פסוק א - וירגז המלך ויעל על־עלית השער ויבך וכה׀ אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי־יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּרְגַּ֣ז הַמֶּ֗לֶךְ וַיַּ֛עַל עַל־עֲלִיַּ֥ת הַשַּׁ֖עַר וַיֵּ֑בְךְּ וְכֹ֣ה׀ אָמַ֣ר בְּלֶכְתּ֗וֹ בְּנִ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ בְּנִ֣י בְנִ֣י אַבְשָׁל֔וֹם מִֽי־יִתֵּ֤ן מוּתִי֙ אֲנִ֣י תַחְתֶּ֔יךָ אַבְשָׁל֖וֹם בְּנִ֥י בְנִֽי: (שמואל ב פרק יט פסוק א)

טקסט וניקוד:

וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל־עֲלִיַּת הַשַּׁעַר וַיֵּבְךְּ וְכֹה׀ אָמַר בְּלֶכְתּוֹ בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי־יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי: (שמואל ב פרק יט פסוק א)

טקסט בלבד:

וירגז המלך ויעל על־עלית השער ויבך וכה׀ אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי־יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני: (שמואל ב פרק יט פסוק א)

תיקון קוראים:

וירגז המלך ויעל על־עלית השער ויבך וכה׀ אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי־יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני: (שמואל ב פרק יט פסוק א)
וּרגֵיז מַלכָּא וּסלֵיק עַל עֲלִיַת תַּרעָא וּבכָא וּכדֵין אֲמַר בְּמֵיזְלֵיהּ בְּרִי אַבשָׁלוֹם בְּרִי בְרִי אַבשָׁלוֹם לְוֵי דְמֵיתִית אֲנָא חֲלוֹפָך וְאַתּ קַיָים יוֹמָא דֵין אַבשָׁלוֹם בְּרִי בְרִי :

וכה אמר - ב': ש"ב טז , ז; יט , א.

על אבשלום ב' כי לב המלך על אבשלום הנה המלך בכה .

וירגז - ל'; על - עלית - ל'; וכה אמר - ב'; מותי - ל'.

בני בני - שמונה פעמים; אמרו רבותינו (סוטה י , ב): שבעה - דאפקיה משבעה מדורי גיהנם , וחד - דאייתיה לעלמא דאתי.

על עליית השער - בשער העיר היה עלייה על השער , ועל גג אותה עלייה היה עומד הצופה , כמו שאמר למעלה "אל גג השער" (ש"ב יח , כד). בני בני - כן דרך הנוהים לכפל דבריהם , וכן "מעי מעי אוחילה" (יר' ד , יט). ויש בו דרש (סוטה י , ב) כי שמונה פעמים אמר: בני , בשבעה העלהו משבעה מדורי גיהנם , ובשמיני הביאהו לגן עדן.

והנה בכה דוד בזה האופן הנפלא על מיתת אבשלום , לפי שהיה יודע כי עונותיו סבבו זה.

וירגז המלך וגו' - כטעם "ויחר לדוד על אשר פרץ יי' פרץ בעזא" (ש"ב ו , ח); ושם כתבתי ההכרחי לפי זה הספר.

מותי אני - בא בשני סימנין , שהיה לו לומר: 'מות אני' , או 'מותי' לבד; ודומה לו "ותראהו את הילד" (שמ' ב , ו).