תנ"ך - ותבוא האשה אל־כל־העם בחכמתה ויכרתו את־ראש שבע בן־בכרי וישלכו אל־יואב ויתקע בשפר ויפצו מעל־העיר איש לאהליו ויואב שב ירושלם אל־המלך: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַתָּבוֹא֩ הָאִשָּׁ֨ה אֶל־כָּל־הָעָ֜ם בְּחָכְמָתָ֗הּ וַֽיִּכְרְת֞וּ אֶת־רֹ֨אשׁ שֶׁ֤בַע בֶּן־בִּכְרִי֙ וַיַּשְׁלִ֣כוּ אֶל־יוֹאָ֔ב וַיִּתְקַע֙ בַּשֹּׁפָ֔ר וַיָּפֻ֥צוּ מֵעַל־הָעִ֖יר אִ֣ישׁ לְאֹהָלָ֑יו וְיוֹאָ֛ב שָׁ֥ב יְרוּשָׁלִַ֖ם אֶל־הַמֶּֽלֶךְ: ס (שמואל ב פרק כ פסוק כב)

טקסט וניקוד:

וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל־כָּל־הָעָם בְּחָכְמָתָהּ וַיִּכְרְתוּ אֶת־רֹאשׁ שֶׁבַע בֶּן־בִּכְרִי וַיַּשְׁלִכוּ אֶל־יוֹאָב וַיִּתְקַע בַּשֹּׁפָר וַיָּפֻצוּ מֵעַל־הָעִיר אִישׁ לְאֹהָלָיו וְיוֹאָב שָׁב יְרוּשָׁלִַם אֶל־הַמֶּלֶךְ: ס (שמואל ב פרק כ פסוק כב)

טקסט בלבד:

ותבוא האשה אל־כל־העם בחכמתה ויכרתו את־ראש שבע בן־בכרי וישלכו אל־יואב ויתקע בשפר ויפצו מעל־העיר איש לאהליו ויואב שב ירושלם אל־המלך: ס (שמואל ב פרק כ פסוק כב)

תיקון קוראים:

ותבוא האשה אל־כל־העם בחכמתה ויכרתו את־ראש שבע בן־בכרי וישלכו אל־יואב ויתקע בשפר ויפצו מעל־העיר איש לאהליו ויואב שב ירושלם אל־המלך: ס (שמואל ב פרק כ פסוק כב)
וַאֲתָת אִתְּתָא לְוָת כָּל עַמָא בְּחָכמְתַהּ וּפסַקוּ יָת רֵישׁ שֶׁבַע בַּר בִּכרִי וּרמוֹ לְיוֹאָב וּתקַע בְּשׁוֹפָרָא וְאִתבַּדַּרוּ מֵעַל קַרתָּא גְּבַר לְקִרוֺהִי וְיוֹאָב תָּב לִירוּשׁלֶם לְוָת מַלכָּא :

ותבוא - י' מלא בנביאים: ראה ש"א כח , כא.

(ותבוא) - י' מל' בנביא'.

ותבא האשה אל כל העם בחכמתה - שנינו בתוספתא (תרומות ז , כ): אמרה להם: הואיל והוא נהרג והן נהרגין , תנוהו להם; אם היה יכול להנצל , כגון שהוא מבפנים ואתם מבחוץ , ואתם בסכנה והוא יכול להמלט , אין דוחין נפש מפני נפש להורגו בשביל הצלתכם; אבל עכשיו שגם הוא יהרג עמכם [הואיל ונהרסו החומות ואין כח להמלט] , ימות הוא לבדו , ואל תמותו עמו; רבי שמעון אומר: כך אמרה להם: המורד במלכות בית דוד חייב מיתה.

ותבוא האשה אל כל העם בחכמתה - של תורה; כשם שראתה לאברהם שירד מחמישים ועד עשרה: בתחילה "אם אמצא בסדום חמישים צדיקים" (בר' כח , כו) , ואחר כך ארבעים , קו לקו עד עשרה; כך כשחזרה מיואב לדבר אל העם , אילו אמרה להם: את ראש שבע בן בכרי הוא מבקש מכם , היו מאמינים בדבר? אלא אמרה להם: מאה מכם הוא מבקש. אמרו לה: לכי עוד , אולי תוכלי לבקש ממנו שיקח פחות. נעשית עצמה כאילו חוזרת ליואב לדבר , ושבה ואמרה להם: אינו מבקש מכם כי אם חמישים. והלכה יצוא ושוב , עד שאמרה: אינו מבקש כי אם ראש שבע בן בכרי. במסכת תרומות (תוס' תרומות ז , כ) , בפרק 'רבי שמעון אומר הסך שמן של תרומה': סיעה של בני אדם שאמרו להם: תנו לנו אחד ונהרוג אותו , ואם לאו - נהרוג את כולכם; יהרגו כולם , ואל ימסרו נפש מישראל; שמפני מה יחדו נפש מישראל לקיים נפשותם , והלא אינם עלולים בשבילו? ואם ייחדוהו להם , כשם שייחדוהו לשבע בן בכרי , שיאמרו: תנו לנו את איש פלוני , ואם לאו - נהרוג את כולכם; יתנוהו להם , ואל יהרגו כולם , שעכשיו עלולים הם בשבילו. אמר רבי יהודה: אימתי? כלומר: אימתי הוא והן נהרגין? בזמן שהוא מבפנים , והם מבחוץ; כלומר: הואיל והוא יכול להימלט , יהרגו ואל ימסרוהו. אבל הוא והן מבפנים , הואיל והוא והן נהרגין , יתנוהו להם ואל יהרגו כולם; כשם שהוא אומר: ותבא האשה אל העם בחכמתה - אמרה להם: הואיל והוא נהרג והן נהרגין , תנוהו להם ואל תהרגו כולכם. רבי שמעון אומר: כך אמרה: כל המורד במלכות - חייב מיתה.

בחכמתה - לפי שהיתה העיר מבני בנימן , היתה צריכה לפתותם בדברי חכמה , שיהרגו שבע בן בכרי לבדו ואל יהרגו כולם. אמרה להם: הנה העיר קרובה להיכבש , ויואב יחשוב אותנו כולנו מורדים במלכות , ואחר שיכבוש העיר בחזקה , ולא נשלים עמו , יהרגו כולנו; כי המורד במלכות חייב מיתה , שנאמר "כל איש אשר ימרה את פיך... יומת" (יהו' א , יח); וכן אמרו "תנו האנשים ונמיתם" (ש"א יא , יב); אלא ששאול מחל על כבודו , ואע"פ שאין כבודו מחול , הוא צוה שלא יומתו; ואפילו בדברי זקנים , שנאמר "הן למות הן לשרושי" (עז' ז , כו). ובדברי רבותינו ז"ל (בר"ת צד , טו): סיעה שלבני אדם שאמרו להם גוים: תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו , ואם לאו - הרי אנו הורגים את כולכם! יהרגו כולם ואל ימסרו נפש אחת מישראל; ואם ייחדוהו להם כמו שייחדו לשבע בן בכרי , יתנוהו להם ואל יהרגו כולם. אמר רבי יהודה: אימתי? והם מבפנים; הואיל והוא נהרג והן נהרגין , יתנוהו להם ואל יהרגו כולם - כגון שהוא אומר: ותבא האשה אל כל העם בחכמתה , אמרה להם: הואיל והוא נהרג והם נהרגין , תנוהו להם ואל תהרגו כלכם - אבל בזמן שהוא מבפנים והם מבחוץ , אל יתנוהו להם אלא מדעתו , כמו שעשו בני יהודה בשמשון; פירוש: שהיה יכול להמלט שמשון , שהיה מבפנים בסלע , לפיכך לא נתנוהו אלא מדעתו (ראה שו' טו , ט - יג). רבי שמעון אומר: כך אמרה להם: כל המורד במלכות בית דוד חייב מיתה. נוסחא אחרינא: ורבי שמעון אומר: והוא שנתחייב מיתה כשבע בן בכרי. ועוד בדבריהם (שם): אתו אמרין ליה ליהויקים: נבוכדנצר בעי לך. אמר להם: אפשר כן , וכי דוחין נפש מפני נפש? אתון מחיין ית נפשכון , וממיתין לדילי? אמרו ליה: לא כן עשו אבותיך בשבע בן בכרי - "הנה ראשו מושלך אליך" (לעיל , כא)?
ריכוז קישורים