תנ"ך - הם עם־האבן הגדולה אשר בגבעון ועמשא בא לפניהם ויואב חגור׀ מדו לבשו ועלו ועליו חגור חרב מצמדת על־מתניו בתערה והוא יצא ותפל: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הֵ֗ם עִם־הָאֶ֤בֶן הַגְּדוֹלָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּגִבְע֔וֹן וַעֲמָשָׂ֖א בָּ֣א לִפְנֵיהֶ֑ם וְיוֹאָ֞ב חָג֣וּר׀ מִדּ֣וֹ לְבֻשׁ֗וֹ וְעָלָ֞ו וְעָלָ֞יו חֲג֥וֹר חֶ֙רֶב֙ מְצֻמֶּ֤דֶת עַל־מָתְנָיו֙ בְּתַעְרָ֔הּ וְה֥וּא יָצָ֖א וַתִּפֹּֽל: ס (שמואל ב פרק כ פסוק ח)

טקסט וניקוד:

הֵם עִם־הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן וַעֲמָשָׂא בָּא לִפְנֵיהֶם וְיוֹאָב חָגוּר׀ מִדּוֹ לְבֻשׁוֹ וְעָלָו וְעָלָיו חֲגוֹר חֶרֶב מְצֻמֶּדֶת עַל־מָתְנָיו בְּתַעְרָהּ וְהוּא יָצָא וַתִּפֹּל: ס (שמואל ב פרק כ פסוק ח)

טקסט בלבד:

הם עם־האבן הגדולה אשר בגבעון ועמשא בא לפניהם ויואב חגור׀ מדו לבשו ועלו ועליו חגור חרב מצמדת על־מתניו בתערה והוא יצא ותפל: ס (שמואל ב פרק כ פסוק ח)

תיקון קוראים:

הם עם־האבן הגדולה אשר בגבעון ועמשא בא לפניהם ויואב חגור׀ מדו לבשו ועלו ועליו חגור חרב מצמדת על־מתניו בתערה והוא יצא ותפל: ס (שמואל ב פרק כ פסוק ח)
אִנוּן עִם אַבנָא רַבְּתָא דִּבגִבעוֹן וַעֲמָשָׂא אָתֵי לְאַפֵּיהוֹן וְיוֹאָב אֲסִיר מְזָרַז לְבוּשׁוֹהִי וַעֲלוֹהִי אִספָּנִיקֵי חֲרַב מְזָרְזָא עַל חַרצֵיהּ בְּלִדנַהּ וְהוּא אָזֵיל וּפָסַע :

מדו - ב': וי' ו , ג; ש"ב כ , ח. לבשו - ג' חסר: בר' מט , יא; ש"ב כ , ח; איוב לח , ט. ועליו (קרי; ועלו כתיב) - ז': במ' ב , כ; ש"ב כ , ח; יח' מ , ב; תה' נב , ח; קלב , יח; דה"א יא , מב; דה"ב לב , יב. חגור - ד': ש"ב כ , ח; מ"ב ד , כט; ט , א; תה' מה , ד. ואחד: וחגור - מש' לא , כד.

מדו ב' ויואב חגור ולבש הכהן . חגור ד' וחד וחגור ג' מל' וחד חס' ועלו חגור חרב ויאמר לגיחזי ואלישע הנביא חגור חרבך וחגור נתנה לכנעני .

מדו - ב'; ועלו - ועליו קרי; חגור - ד'; מצמדת - ל'.

מצומדת על מתניו - סמוכה מאוד לגופו , לרוחב מתניו , שלא כדרך חוגרי חרב , כדי שתהא נוחה ליפול , ולא יצטרך להוציאה מתערה. והוא יצא כנגד עמשא , ותפול החרב מתערה; לפי שהיתה חלקה ולטושה , ואינה תלויה לצד יריכו אלא לרוחב מתניו , וכמעט ששח עצמו לצד הארץ , נפלה מתערה; ואחזה בימינו ולא הכיר עמשא בדבר.

והוא יצא ותפול - והוא יצא לנשק לעמשא , וכשהרכין עצמו לנשק , הרכין עמו גם נצב של חרב; ועשה יואב כאילו נפלה חרב מעצמה מתערה , והוא שולפה מדעת.

עם האבן - סמוך לה; וכן "עם באר לחי רואי" (בר' כה , יא). חגור מדו לבושו - ו"ו מדו נוספת , כו"ו "מדו בד" (וי' ו , ג); וסמך מדו אל לבושו , ו'לבוש' הוא שם כלל , ומדו פרט לאחד מן הלבושים , ידוע אצלם תכונתו. ויונתן תרגם: "אסיר מזרז לבושוהי". מצמדת - דבקה. בתערה - הוא תיק החרב. והוא יצא ותפל - יצא מהמקום שהיו בו עם האבן הגדולה , או מגבעון העיר; ובצאתו נפלה החרב מתערה , ולקחה בידו השמאלית כדי שלא ישמר עמשא שבא להכותו , ונתן לו שלום , ואחזו בזקנו ביד ימינו לנשק לו.

חגור מדו לבושו - הוא כמו "אדמת עפר" (דנ' יב , ב). ועליו חגור חרב מצומדת על מתניו בתערה - הנה הערים יואב שלא שם תער החרב תלוי כמשפט , אבל חבר אותה על מתניו בדרך שיפול החרב בקלות , וזה היה סבה אל שלא נשמר עמשא מן החרב אשר ביד יואב , כי ראה שנפלה לו מעל מתניו.

והוא יצא ותפל - הכל רמז לחרב , כלומר: והחרב יצא מן התעח בתנועת עמשא ותפל בארץ , לכן מיהר יואב להורגו.

ויואב חגור מדו לבושו - כפל לשון הוא. ועליו חגור חרב מצומדת על מותניו בתערה - פירוש: ועל לבושו חגור אחד , שבאותו חגור היתה תלוייה החרב , שהיתה מצומדת על מתניו בתוך תערה. והוא יצא ותפל - פירוש: יצא יואב לקראת עמשא , וחרבו נפלה מתערה לארץ. ולכתחילה עשה שתיפול , וייראה כי הוא לוקחה מן הארץ להשיבה אל תערה , ולא יזהר עמשא ממנה.
ריכוז קישורים