תנ"ך - הם
עם־האבן
הגדולה
אשר
בגבעון
ועמשא
בא
לפניהם
ויואב
חגור׀
מדו
לבשו
ועלו
ועליו
חגור
חרב
מצמדת
על־מתניו
בתערה
והוא
יצא
ותפל:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
הֵ֗ם
עִם־הָאֶ֤בֶן
הַגְּדוֹלָה֙
אֲשֶׁ֣ר
בְּגִבְע֔וֹן
וַעֲמָשָׂ֖א
בָּ֣א
לִפְנֵיהֶ֑ם
וְיוֹאָ֞ב
חָג֣וּר׀
מִדּ֣וֹ
לְבֻשׁ֗וֹ
וְעָלָ֞ו
וְעָלָ֞יו
חֲג֥וֹר
חֶ֙רֶב֙
מְצֻמֶּ֤דֶת
עַל־מָתְנָיו֙
בְּתַעְרָ֔הּ
וְה֥וּא
יָצָ֖א
וַתִּפֹּֽל:
ס
(שמואל ב פרק כ פסוק ח)
הֵם
עִם־הָאֶבֶן
הַגְּדוֹלָה
אֲשֶׁר
בְּגִבְעוֹן
וַעֲמָשָׂא
בָּא
לִפְנֵיהֶם
וְיוֹאָב
חָגוּר׀
מִדּוֹ
לְבֻשׁוֹ
וְעָלָו
וְעָלָיו
חֲגוֹר
חֶרֶב
מְצֻמֶּדֶת
עַל־מָתְנָיו
בְּתַעְרָהּ
וְהוּא
יָצָא
וַתִּפֹּל:
ס
(שמואל ב פרק כ פסוק ח)
הם
עם־האבן
הגדולה
אשר
בגבעון
ועמשא
בא
לפניהם
ויואב
חגור׀
מדו
לבשו
ועלו
ועליו
חגור
חרב
מצמדת
על־מתניו
בתערה
והוא
יצא
ותפל:
ס
(שמואל ב פרק כ פסוק ח)
הם
עם־האבן
הגדולה
אשר
בגבעון
ועמשא
בא
לפניהם
ויואב
חגור׀
מדו
לבשו
ועלו
ועליו
חגור
חרב
מצמדת
על־מתניו
בתערה
והוא
יצא
ותפל:
ס
(שמואל ב פרק כ פסוק ח)
אִנוּן
עִם
אַבנָא
רַבְּתָא
דִּבגִבעוֹן
וַעֲמָשָׂא
אָתֵי
לְאַפֵּיהוֹן
וְיוֹאָב
אֲסִיר
מְזָרַז
לְבוּשׁוֹהִי
וַעֲלוֹהִי
אִספָּנִיקֵי
חֲרַב
מְזָרְזָא
עַל
חַרצֵיהּ
בְּלִדנַהּ
וְהוּא
אָזֵיל
וּפָסַע
:
מדו
-
ב':
וי'
ו
,
ג;
ש"ב
כ
,
ח.
לבשו
-
ג'
חסר:
בר'
מט
,
יא;
ש"ב
כ
,
ח;
איוב
לח
,
ט.
ועליו
(קרי;
ועלו
כתיב)
-
ז':
במ'
ב
,
כ;
ש"ב
כ
,
ח;
יח'
מ
,
ב;
תה'
נב
,
ח;
קלב
,
יח;
דה"א
יא
,
מב;
דה"ב
לב
,
יב.
חגור
-
ד':
ש"ב
כ
,
ח;
מ"ב
ד
,
כט;
ט
,
א;
תה'
מה
,
ד.
ואחד:
וחגור
-
מש'
לא
,
כד.
מדו
ב'
ויואב
חגור
ולבש
הכהן
.
חגור
ד'
וחד
וחגור
ג'
מל'
וחד
חס'
ועלו
חגור
חרב
ויאמר
לגיחזי
ואלישע
הנביא
חגור
חרבך
וחגור
נתנה
לכנעני
.
מדו
-
ב';
ועלו
-
ועליו
קרי;
חגור
-
ד';
מצמדת
-
ל'.
מצומדת
על
מתניו
-
סמוכה
מאוד
לגופו
,
לרוחב
מתניו
,
שלא
כדרך
חוגרי
חרב
,
כדי
שתהא
נוחה
ליפול
,
ולא
יצטרך
להוציאה
מתערה.
והוא
יצא
כנגד
עמשא
,
ותפול
החרב
מתערה;
לפי
שהיתה
חלקה
ולטושה
,
ואינה
תלויה
לצד
יריכו
אלא
לרוחב
מתניו
,
וכמעט
ששח
עצמו
לצד
הארץ
,
נפלה
מתערה;
ואחזה
בימינו
ולא
הכיר
עמשא
בדבר.
והוא
יצא
ותפול
-
והוא
יצא
לנשק
לעמשא
,
וכשהרכין
עצמו
לנשק
,
הרכין
עמו
גם
נצב
של
חרב;
ועשה
יואב
כאילו
נפלה
חרב
מעצמה
מתערה
,
והוא
שולפה
מדעת.
עם
האבן
-
סמוך
לה;
וכן
"עם
באר
לחי
רואי"
(בר'
כה
,
יא).
חגור
מדו
לבושו
-
ו"ו
מדו
נוספת
,
כו"ו
"מדו
בד"
(וי'
ו
,
ג);
וסמך
מדו
אל
לבושו
,
ו'לבוש'
הוא
שם
כלל
,
ומדו
פרט
לאחד
מן
הלבושים
,
ידוע
אצלם
תכונתו.
ויונתן
תרגם:
"אסיר
מזרז
לבושוהי".
מצמדת
-
דבקה.
בתערה
-
הוא
תיק
החרב.
והוא
יצא
ותפל
-
יצא
מהמקום
שהיו
בו
עם
האבן
הגדולה
,
או
מגבעון
העיר;
ובצאתו
נפלה
החרב
מתערה
,
ולקחה
בידו
השמאלית
כדי
שלא
ישמר
עמשא
שבא
להכותו
,
ונתן
לו
שלום
,
ואחזו
בזקנו
ביד
ימינו
לנשק
לו.
חגור
מדו
לבושו
-
הוא
כמו
"אדמת
עפר"
(דנ'
יב
,
ב).
ועליו
חגור
חרב
מצומדת
על
מתניו
בתערה
-
הנה
הערים
יואב
שלא
שם
תער
החרב
תלוי
כמשפט
,
אבל
חבר
אותה
על
מתניו
בדרך
שיפול
החרב
בקלות
,
וזה
היה
סבה
אל
שלא
נשמר
עמשא
מן
החרב
אשר
ביד
יואב
,
כי
ראה
שנפלה
לו
מעל
מתניו.
והוא
יצא
ותפל
-
הכל
רמז
לחרב
,
כלומר:
והחרב
יצא
מן
התעח
בתנועת
עמשא
ותפל
בארץ
,
לכן
מיהר
יואב
להורגו.
ויואב
חגור
מדו
לבושו
-
כפל
לשון
הוא.
ועליו
חגור
חרב
מצומדת
על
מותניו
בתערה
-
פירוש:
ועל
לבושו
חגור
אחד
,
שבאותו
חגור
היתה
תלוייה
החרב
,
שהיתה
מצומדת
על
מתניו
בתוך
תערה.
והוא
יצא
ותפל
-
פירוש:
יצא
יואב
לקראת
עמשא
,
וחרבו
נפלה
מתערה
לארץ.
ולכתחילה
עשה
שתיפול
,
וייראה
כי
הוא
לוקחה
מן
הארץ
להשיבה
אל
תערה
,
ולא
יזהר
עמשא
ממנה.