תנ"ך - ויקרא
המלך
לגבענים
ויאמר
אליהם
והגבענים
לא
מבני
ישראל
המה
כי
אם־מיתר
האמרי
ובני
ישראל
נשבעו
להם
ויבקש
שאול
להכתם
בקנאתו
לבני־ישראל
ויהודה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיִּקְרָ֥א
הַמֶּ֛לֶךְ
לַגִּבְעֹנִ֖ים
וַיֹּ֣אמֶר
אֲלֵיהֶ֑ם
וְהַגִּבְעֹנִ֞ים
לֹ֣א
מִבְּנֵ֧י
יִשְׂרָאֵ֣ל
הֵ֗מָּה
כִּ֚י
אִם־מִיֶּ֣תֶר
הָאֱמֹרִ֔י
וּבְנֵ֤י
יִשְׂרָאֵל֙
נִשְׁבְּע֣וּ
לָהֶ֔ם
וַיְבַקֵּ֤שׁ
שָׁאוּל֙
לְהַכֹּתָ֔ם
בְּקַנֹּאת֥וֹ
לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל
וִיהוּדָֽה:
(שמואל ב פרק כא פסוק ב)
וַיִּקְרָא
הַמֶּלֶךְ
לַגִּבְעֹנִים
וַיֹּאמֶר
אֲלֵיהֶם
וְהַגִּבְעֹנִים
לֹא
מִבְּנֵי
יִשְׂרָאֵל
הֵמָּה
כִּי
אִם־מִיֶּתֶר
הָאֱמֹרִי
וּבְנֵי
יִשְׂרָאֵל
נִשְׁבְּעוּ
לָהֶם
וַיְבַקֵּשׁ
שָׁאוּל
לְהַכֹּתָם
בְּקַנֹּאתוֹ
לִבְנֵי־יִשְׂרָאֵל
וִיהוּדָה:
(שמואל ב פרק כא פסוק ב)
ויקרא
המלך
לגבענים
ויאמר
אליהם
והגבענים
לא
מבני
ישראל
המה
כי
אם־מיתר
האמרי
ובני
ישראל
נשבעו
להם
ויבקש
שאול
להכתם
בקנאתו
לבני־ישראל
ויהודה:
(שמואל ב פרק כא פסוק ב)
ויקרא
המלך
לגבענים
ויאמר
אליהם
והגבענים
לא
מבני
ישראל
המה
כי
אם־מיתר
האמרי
ובני
ישראל
נשבעו
להם
ויבקש
שאול
להכתם
בקנאתו
לבני־ישראל
ויהודה:
(שמואל ב פרק כא פסוק ב)
וּקרָא
מַלכָּא
לְגִבעוֹנָאֵי
וַאֲמַר
לְהוֹן
וְגִבעוֹנָאֵי
לָא
מִבְּנֵי
יִשׂרָאֵל
אִנוּן
אֱלָהֵין
מִשְׁאָר
אֱמוֹרָאֵי
וּבנֵי
יִשׂרָאֵל
קַיִימוּ
לְהוֹן
וּבעָא
שָׁאוּל
לְקַטָלוּתְהוֹן
בִּדקַנִי
לִבנֵי
יִשׂרָאֵל
וִיהוּדָה
:
ובני
ישראל
-
ה"י
(באמצע
פסוק)
וכל
ראש
פסוק
כותהון:
ראה
ש"א
יד
,
יח.
והגבענים
-
ל';
ובני
ישראל
-
ה"י
וכל
ראש'
פסו'
כות';
בקנאתו
-
ל'.
ויאמר
אליהם
-
דברי
ריצוי
,
שיעברו
על
מדותיהם
וימחלו
לשאול
ולביתו.
והגבעונים
לא
מבני
ישראל
המה
-
כלומר:
והם
הראו
בעצמם
מדת
אכזריות
,
שאינן
מזרעו
של
אברהם
אבינו
,
ואינן
ראויין
לידבק
בישראל
,
ולכך
גזר
עליהם
דוד
שלא
יבואו
בקהל;
אמר:
שלשה
סימנין
יש
באומה
זו:
רחמנים
ובוישנים
וגומלי
חסדים;
מי
שיש
בו
שלשה
סימנין
הללו
,
ראוי
לדבק
בהן
וכו'
(ראה
יבמות
עח
,
ב
-
עט
,
א).
נשבעו
להם
-
בימי
יהושע
,
כשנתנום
חוטבי
עצים
ושואבי
מים
למזבח.
בקנאותו
לבני
ישראל
-
בתתו
לב
לנקות
ולטהר
את
בני
ישראל
ולעשות
צרכיהם
,
ביקש
להרגם;
וקנאה
זו
-
לטובה
,
כמו
"המקנא
אתה
לי"
(במ'
יא
,
כט)
,
וכן
"בקנאתי
ליי'"
דיהוא
(מ"ב
י
,
טז);
זהו
פשוטו.
ולפי
מדרשו
(ראה
במ"ר
ח
,
ד):
לא
אמר
להרוג
אלא
את
הכהנים;
וקנאה
זו
האמורה
כאן
אינה
לטובה
כי
אם
לרעה
,
שידע
שלא
תמשך
מלכותו
,
מיום
שלא
שמר
מצות
הקדוש
ברוך
הוא
בעמלק
,
ומאז
נתקנא
בהם.
והגבעונים
לא
מבני
ישראל
המה
כי
אם
מיתר
האמורי
ובני
ישראל
נשבעו
להם
-
שלא
להכותם
,
כשם
שתמצא
בספר
יהושע
(ט
,
טו);
וכשבא
שאול
,
ויבקש
שאול
להכותם
,
לקיים
מה
שנאמר
"לא
תחיה
כל
נשמה"
(דב'
כ
,
טז)
,
וברחו
להם
"מהתייצב
בכל
גבול
ישראל"
(להלן
,
ה).
ושאול
לא
היה
רשאי
לנגוע
בהם
,
שהרי
דורו
של
יהושע
נשבעו
להם
נשיאי
ישראל
ביי'
אלהי
ישראל.
ובא
שאול
והמית
הנמצא
,
ולא
השאיר
איש
מהם
מכל
אותם
שהשיג
,
והשאר
ברחו
ונמלטו;
ועבר
על
השבועה
,
שנשבעו
להם
בימי
יהושע
להחיותם.
ושאול
בקש
להמיתם
בקנאותו
לבני
ישראל
ויהודה
-
כלומר:
בנקמו
נקמת
בני
ישראל
ויהודה;
כמו
"המקנא
אתה
לי"
(במ'
יא
,
כט);
"בקנאו
את
קנאתי"
(שם
כה
,
יא);
ויקרא
המלך
לגבעונים.
ויאמר
אליהם
-
אמר
להם
מה
רצונם
שיעשה
להם
,
כמו
שאמר
"מה
אעשה
לכם"
(להלן
,
ג);
והפסיק
בעניין
,
לפרש
מה
היה
עניין
תלונתם.
ופירש
גם
כן
שהיו
מיתר
האמרי
ולא
מבני
ישראל
,
שימחלו
על
דמם
,
ואמר:
והגבעונים
לא
מבני
ישראל
המה;
ואמרו
רבותינו
ז"ל
(ראה
מ"ש
כח
,
ז):
כל
שאינו
מקבל
פיוס
אינו
מישראל
,
שנאמר:
והגבעונים
לא
מבני
ישראל
המה.
ויבקש
שאול
להכותם
-
פירוש:
והכם;
וכן
"להרגו
בערמה"
(שמ'
כא
,
יד)
-
והרגו;
"לשכב
את
בת
יעקב"
(בר'
לד
,
ז)
-
ושכב.
בקנאתו
-
כבר
פירשנוהו
(לעיל
,
א).
ויבקש
-
וכן
עשה
,
אחר
שקדם
אמרו
"אשר
המית"
וגו';
ואין
כן
"ויבקש
שלמה
להמית
את
ירבעם"
(מ"א
יא
,
מ).
בקנאתו
-
על
המרמה
שעשו
עמו;
ולא
היה
שאול
חכם
מיהושע.
ויקרא
דוד
לגבעונים
ויאמר
אליהם
-
שבעבורם
בא
הרעב
לישראל.
ובני
ישראל
נשבעו
להם
ויבקש
שאול
להכותם
בקנאתו
לבני
ישראל
וליהודה
-
בעבור
שרימו
אותם;
ועבר
על
השבועה
שנשבעו
להם
העדה.