תנ"ך - ויקרא המלך לגבענים ויאמר אליהם והגבענים לא מבני ישראל המה כי אם־מיתר האמרי ובני ישראל נשבעו להם ויבקש שאול להכתם בקנאתו לבני־ישראל ויהודה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּקְרָ֥א הַמֶּ֛לֶךְ לַגִּבְעֹנִ֖ים וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֑ם וְהַגִּבְעֹנִ֞ים לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה כִּ֚י אִם־מִיֶּ֣תֶר הָאֱמֹרִ֔י וּבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ נִשְׁבְּע֣וּ לָהֶ֔ם וַיְבַקֵּ֤שׁ שָׁאוּל֙ לְהַכֹּתָ֔ם בְּקַנֹּאת֥וֹ לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽה: (שמואל ב פרק כא פסוק ב)

טקסט וניקוד:

וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לַגִּבְעֹנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה כִּי אִם־מִיֶּתֶר הָאֱמֹרִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נִשְׁבְּעוּ לָהֶם וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכֹּתָם בְּקַנֹּאתוֹ לִבְנֵי־יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה: (שמואל ב פרק כא פסוק ב)

טקסט בלבד:

ויקרא המלך לגבענים ויאמר אליהם והגבענים לא מבני ישראל המה כי אם־מיתר האמרי ובני ישראל נשבעו להם ויבקש שאול להכתם בקנאתו לבני־ישראל ויהודה: (שמואל ב פרק כא פסוק ב)

תיקון קוראים:

ויקרא המלך לגבענים ויאמר אליהם והגבענים לא מבני ישראל המה כי אם־מיתר האמרי ובני ישראל נשבעו להם ויבקש שאול להכתם בקנאתו לבני־ישראל ויהודה: (שמואל ב פרק כא פסוק ב)
וּקרָא מַלכָּא לְגִבעוֹנָאֵי וַאֲמַר לְהוֹן וְגִבעוֹנָאֵי לָא מִבְּנֵי יִשׂרָאֵל אִנוּן אֱלָהֵין מִשְׁאָר אֱמוֹרָאֵי וּבנֵי יִשׂרָאֵל קַיִימוּ לְהוֹן וּבעָא שָׁאוּל לְקַטָלוּתְהוֹן בִּדקַנִי לִבנֵי יִשׂרָאֵל וִיהוּדָה :

ובני ישראל - ה"י (באמצע פסוק) וכל ראש פסוק כותהון: ראה ש"א יד , יח.

והגבענים - ל'; ובני ישראל - ה"י וכל ראש' פסו' כות'; בקנאתו - ל'.

ויאמר אליהם - דברי ריצוי , שיעברו על מדותיהם וימחלו לשאול ולביתו. והגבעונים לא מבני ישראל המה - כלומר: והם הראו בעצמם מדת אכזריות , שאינן מזרעו של אברהם אבינו , ואינן ראויין לידבק בישראל , ולכך גזר עליהם דוד שלא יבואו בקהל; אמר: שלשה סימנין יש באומה זו: רחמנים ובוישנים וגומלי חסדים; מי שיש בו שלשה סימנין הללו , ראוי לדבק בהן וכו' (ראה יבמות עח , ב - עט , א). נשבעו להם - בימי יהושע , כשנתנום חוטבי עצים ושואבי מים למזבח. בקנאותו לבני ישראל - בתתו לב לנקות ולטהר את בני ישראל ולעשות צרכיהם , ביקש להרגם; וקנאה זו - לטובה , כמו "המקנא אתה לי" (במ' יא , כט) , וכן "בקנאתי ליי'" דיהוא (מ"ב י , טז); זהו פשוטו. ולפי מדרשו (ראה במ"ר ח , ד): לא אמר להרוג אלא את הכהנים; וקנאה זו האמורה כאן אינה לטובה כי אם לרעה , שידע שלא תמשך מלכותו , מיום שלא שמר מצות הקדוש ברוך הוא בעמלק , ומאז נתקנא בהם.

והגבעונים לא מבני ישראל המה כי אם מיתר האמורי ובני ישראל נשבעו להם - שלא להכותם , כשם שתמצא בספר יהושע (ט , טו); וכשבא שאול , ויבקש שאול להכותם , לקיים מה שנאמר "לא תחיה כל נשמה" (דב' כ , טז) , וברחו להם "מהתייצב בכל גבול ישראל" (להלן , ה). ושאול לא היה רשאי לנגוע בהם , שהרי דורו של יהושע נשבעו להם נשיאי ישראל ביי' אלהי ישראל. ובא שאול והמית הנמצא , ולא השאיר איש מהם מכל אותם שהשיג , והשאר ברחו ונמלטו; ועבר על השבועה , שנשבעו להם בימי יהושע להחיותם. ושאול בקש להמיתם בקנאותו לבני ישראל ויהודה - כלומר: בנקמו נקמת בני ישראל ויהודה; כמו "המקנא אתה לי" (במ' יא , כט); "בקנאו את קנאתי" (שם כה , יא); ויקרא המלך לגבעונים.

ויאמר אליהם - אמר להם מה רצונם שיעשה להם , כמו שאמר "מה אעשה לכם" (להלן , ג); והפסיק בעניין , לפרש מה היה עניין תלונתם. ופירש גם כן שהיו מיתר האמרי ולא מבני ישראל , שימחלו על דמם , ואמר: והגבעונים לא מבני ישראל המה; ואמרו רבותינו ז"ל (ראה מ"ש כח , ז): כל שאינו מקבל פיוס אינו מישראל , שנאמר: והגבעונים לא מבני ישראל המה. ויבקש שאול להכותם - פירוש: והכם; וכן "להרגו בערמה" (שמ' כא , יד) - והרגו; "לשכב את בת יעקב" (בר' לד , ז) - ושכב. בקנאתו - כבר פירשנוהו (לעיל , א).

ויבקש - וכן עשה , אחר שקדם אמרו "אשר המית" וגו'; ואין כן "ויבקש שלמה להמית את ירבעם" (מ"א יא , מ). בקנאתו - על המרמה שעשו עמו; ולא היה שאול חכם מיהושע.

ויקרא דוד לגבעונים ויאמר אליהם - שבעבורם בא הרעב לישראל. ובני ישראל נשבעו להם ויבקש שאול להכותם בקנאתו לבני ישראל וליהודה - בעבור שרימו אותם; ועבר על השבועה שנשבעו להם העדה.
ריכוז קישורים