תנ"ך - וליהונתן
בן־שאול
בן
נכה
רגלים
בן־חמש
שנים
היה
בבא
שמעת
שאול
ויהונתן
מיזרעאל
ותשאהו
אמנתו
ותנס
ויהי
בחפזה
לנוס
ויפל
ויפסח
ושמו
מפיבשת:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְלִיהֽוֹנָתָן֙
בֶּן־שָׁא֔וּל
בֵּ֖ן
נְכֵ֣ה
רַגְלָ֑יִם
בֶּן־חָמֵ֣שׁ
שָׁנִ֣ים
הָיָ֡ה
בְּבֹ֣א
שְׁמֻעַת֩
שָׁא֨וּל
וִיהוֹנָתָ֜ן
מִֽיִּזְרְעֶ֗אל
וַתִּשָּׂאֵ֤הוּ
אֹֽמַנְתּוֹ֙
וַתָּנֹ֔ס
וַיְהִ֞י
בְּחָפְזָ֥הּ
לָנ֛וּס
וַיִּפֹּ֥ל
וַיִּפָּסֵ֖חַ
וּשְׁמ֥וֹ
מְפִיבֹֽשֶׁת:
(שמואל ב פרק ד פסוק ד)
וְלִיהוֹנָתָן
בֶּן־שָׁאוּל
בֵּן
נְכֵה
רַגְלָיִם
בֶּן־חָמֵשׁ
שָׁנִים
הָיָה
בְּבֹא
שְׁמֻעַת
שָׁאוּל
וִיהוֹנָתָן
מִיִּזְרְעֶאל
וַתִּשָּׂאֵהוּ
אֹמַנְתּוֹ
וַתָּנֹס
וַיְהִי
בְּחָפְזָהּ
לָנוּס
וַיִּפֹּל
וַיִּפָּסֵחַ
וּשְׁמוֹ
מְפִיבֹשֶׁת:
(שמואל ב פרק ד פסוק ד)
וליהונתן
בן־שאול
בן
נכה
רגלים
בן־חמש
שנים
היה
בבא
שמעת
שאול
ויהונתן
מיזרעאל
ותשאהו
אמנתו
ותנס
ויהי
בחפזה
לנוס
ויפל
ויפסח
ושמו
מפיבשת:
(שמואל ב פרק ד פסוק ד)
וליהונתן
בן־שאול
בן
נכה
רגלים
בן־חמש
שנים
היה
בבא
שמעת
שאול
ויהונתן
מיזרעאל
ותשאהו
אמנתו
ותנס
ויהי
בחפזה
לנוס
ויפל
ויפסח
ושמו
מפיבשת:
(שמואל ב פרק ד פסוק ד)
וְלִיהוֹנָתָן
בַּר
שָׁאוּל
בְּרָא
לָקֵי
בְתַרתֵּין
רַגלוֹהִי
בַּר
חֲמֵישׁ
שְׁנִין
הֲוָה
כַּד
אֲתָת
בְּסוֹרַת
שָׁאוּל
וִיהוֹנָתָן
מִיִזרְעֶאל
וּנטַלתֵּיהּ
תּוּרבְּיָנוּתֵיהּ
וַאֲפַכַת
וַהֲוָה
בְּאִתבְּעָתוּתַהּ
לְמִערַק
וּנפַל
וְאִיתחֲגַר
וּשׁמֵיהּ
מְפִיבֹשֶׁת
:
שמעת
-
ג'
חסר
(בלישנא):
ש"ב
ד
,
ד;
יש'
נג
,
א;
דנ'
יא
,
מד.
ויהי
-
ו'
בטעמא
(גרשיים)
בסיפרא:
ראה
ש"א
ד
,
יח.
שמעת
ג'
חס'
בבא
שמעת
שאול
מי
האמין
לשמעתנו
ושמעות
יבהלהו
.
וליהונתן
-
ל';
שמעת
-
ג'
חס';
אמנתו
-
ל';
ותנס
-
ל';
בחפזה
-
ל';
ויפסח
-
ל'.
וליהונתן
בן
שאול
-
מונה
והולך
איך
נשבת
מלכות
מבית
שאול:
הוא
ובניו
נהרגו
,
וזה
הנשאר
הרגוהו
על
משכבו
,
ובנו
של
יהונתן
נפל
ויפסח.
נכה
רגלים
-
שבור
רגלים.
ושני
אנשים
שרי
גדודים
היו
בן
שאול
-
פתרון:
היו
עם
בית
שאול
,
הוא
איש
בשת.
שם
האחד
בענה...
בני
רימון
הבארותי
מבני
בנימין
כי
גם
בארות
תחשב
על
בנימין
-
אך
הם
בשמעם
כי
מת
אבנר
בחברון
,
רפו
ידם
וברחו
להם;
הדא
הוא
דכתיב:
ויברחו
הבארותים
גתימה
ויהיו
שם
גרים
עד
היום
הזה.
ולאחר
זמן
חזרו
להם
,
ובאו
להם
אל
בית
אדוניהם
איש
בשת
,
ומצאוהו
שוכב
את
משכב
הצהרים
והנה
באו
עד
תוך
הבית
,
כאילו
לוקחי
חטים
,
ויכוהו
אל
החומש
-
כסבורים
למצוא
חן
בעיני
דוד
-
ויביאו
את
ראש
איש
בשת
אל
דוד
בחברון.
נמצא
איש
בשת
שהומלך
על
כל
ישראל
הרוג
,
ולא
נותר
לבית
שאול
שיעשה
מלוכה
על
ישראל
,
כי
אם
בן
אחד
שנותר
ליהונתן
בן
שאול;
והוא
נכה
רגלים
,
פסח
משתי
רגליו
,
ולא
היה
ראוי
להמליכו
תחת
איש
בשת;
נמצאת
למד
שלא
נותר
לבית
שאול
שיצלח
למלוכה
,
לכן
נתגלגל
הדבר
שהוסבה
המלוכה
לדוד;
שכיון
שמתו
כל
בית
שאול
,
מיד
"ויבאו
כל
זקני
ישראל
אל
דוד
חברונה
וימשחו
את
דוד
למלך
על
ישראל"
(ש"ב
ה
,
ג).
לקחי
חטים
-
עשו
עצמם
כסוחרים
המבקשים
לקנות
חטים;
וכן
תירגם
יונתן:
"כזבני
חיטין".
היו
בן
שאול
-
כמו
'לבן
שאול'
,
או
'עם
בן
שאול'
כתרגומו;
או
שרי
שזכר
עומד
במקום
שנים
,
כאלו
אמר:
שרי
בן
שאול.
ומנחם
(מחברת:
'הי')
פירשו
כמו
שָברוּ'
,
וכן
"נהייתי
ונחלתי"
(דנ'
ח
,
כז)
,
רוצה
לומר:
המיתו
אותו.
וספר
עניין
זה
הנה
,
להודיע
כי
אלה
שהרגו
בן
שאול
כבר
היו
עמו
,
ושריו
היו
,
לפיכך
לא
נשמרו
מהם
בני
הבית
בבואם
תוך
הבית
ובחדר
משכבו
,
ולא
הרגישו
בהם
בני
הבית
בבואם
ובצאתם
עם
ראש
בן
שאול;
לפי
שהיו
שריו
מקדם
,
חשבו
כי
לדבר
עמו
בחדר
משכבו
נכנסו.
ומה
שאמר:
ויברחו
הבארותים
,
לא
ספר
על
מה
ברחו;
אולי
היה
דברי
מריבה
להם
עם
שאול
או
עם
בנו
,
ועתה
שבו
אליו;
אולי
השלימו
עמו
טרם
בואם
,
ובאו
לביתו
ולא
נשמרו
מהם.
ויהיה
פירוש
לוקחי
חטים
לזה
הפירוש:
שבאו
עם
לוקחי
חטים
לדבר
עם
שאול?
ולפירוש
שפירש
רבי
מנחם:
המיתו
,
יהיה
פירוש
העניין
כן:
כי
אלה
שני
השרים
הרגו
בן
שאול
,
ולא
אמר
זה
על
איש
בשת
אלא
על
בן
אחר
שהיה
לשאול
,
והרגו
אותו
או
בחיי
שאול
או
אחר
מותו
,
לפיכך
ברחו
גתימה
,
והיו
שם
גרים
עד
היום
הזה
שבאו
להרוג
איש
בשת
,
למצוא
חן
בעיני
דוד
ולשוב
לנחלתם
בארות;
וכשבאו
לבית
איש
בשת
התנכרו
ועשו
עצמם
כלוקחי
חטים
,
וכן
תרגם
יונתן:
"כזבנין
חטין"
,
ונכנסו
לביתו
לחדר
משכבו
והרגוהו
,
ובני
הבית
לא
נשמרו
מהם
,
כי
אמרו
כי
דברו
עמו
לקחת
חטים
ממנו.
כי
גם
בארות
תחשב
על
בנימן
-
כמו
'אל
בנימן';
וכן
"ותתפלל
על
יי'"
(ש"א
א
,
י)
,
כמו
'אל
יי'';
"על
שפן
הסופר"
(מ"ב
כב
,
ח)
,
כמו
'אל
שפן'.
ומה
שאמר:
כי
גם
בארות
,
והנה
בארות
נחשבת
בתוך
ערי
בנימן
(יהו'
יח
,
כה)
,
אם
כן
מהו
גם?
אולי
היתה
על
הגבול
,
והיו
חושבים
בני
אדם
כי
אינה
לבנימן
,
לפיכך
הודיע
כי
גם
היא
תחשב
לבנימן.
וכל
זה
להודיע
כי
משבט
בנימן
היה
,
שהיה
שבט
שאול
,
יצאו
לו
מכלים
ביתו
וממלכתו.
ומה
שספר
הנה
גם
כן
עניין
מפיבושת
בן
יהונתן
,
להודיע
כי
במות
איש
בשת
לא
נשאר
לבית
שאול
יורש
עצר
וראוי
למלכות
,
כי
מפיבשת
בן
יהונתן
נפל
ונעשה
נכה
רגלים
,
ולשאול
לא
נשאר
בן
כי
אם
בני
רצפה
הפילגש.
כחם
היום
-
בכ"ף.
את
משכב
הצהרים
-
תרגם
יונתן:
"שנת
מלכיא"
,
כלומר:
כי
מנהג
המלכים
לישן
בצהרים.
והנה
אחר
זה
קשרו
שני
שרי
גדודים
אשר
לבן
שאול
על
איש
בשת
,
והרגוהו
בביתו
על
משכבו
בהיותו
שוכב
משכב
הצהרים
,
ונכנסו
עם
אנשים
לוקחי
חטים
,
שבאו
בתוך
הבית
,
ונשאו
את
ראשו
לדוד
למצוא
חן
בעיניו.
וליהונתן
בן
שאול
וגו'
-
נכנס
זה
הפסוק
בנתים
לרמוז
כי
לא
היה
לאיש
בשת
עוזר
מבני
בית
אביו
,
כי
לא
נשאר
עמו
רק
זה
הנער
עם
היותו
נכה
רגלים;
וגם
זה
ישרת
עוד
להצעה
למה
שיזכר
עוד
בדבריו
עם
דוד.
וליהונתן
בן
שאול
-
פירוש:
מפני
שהזכיר
בריחת
הבארתים
,
הסמיך
לו
שגם
בן
יהונתן
נפסח
כשברחה
אומנתו
,
כששמעה
מיתת
שאול
ויהונתן.
נכה
רגלים
-
פירוש:
לשון
הכאה
,
ששרשו
'נכה'
,
וזהו
שם
התואר
מן
ה'קל'
,
על
משקל
"יפה
תאר"
(בר'
לט
,
ו).