תנ"ך - ויבאו עד־גרן נכון וישלח עזה אל־ארון האלהים ויאחז בו כי שמטו הבקר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיָּבֹ֖אוּ עַד־גֹּ֣רֶן נָכ֑וֹן וַיִּשְׁלַ֨ח עֻזָּ֜ה אֶל־אֲר֤וֹן הָֽאֱלֹהִים֙ וַיֹּ֣אחֶז בּ֔וֹ כִּ֥י שָֽׁמְט֖וּ הַבָּקָֽר: (שמואל ב פרק ו פסוק ו)

טקסט וניקוד:

וַיָּבֹאוּ עַד־גֹּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּה אֶל־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר: (שמואל ב פרק ו פסוק ו)

טקסט בלבד:

ויבאו עד־גרן נכון וישלח עזה אל־ארון האלהים ויאחז בו כי שמטו הבקר: (שמואל ב פרק ו פסוק ו)

תיקון קוראים:

ויבאו עד־גרן נכון וישלח עזה אל־ארון האלהים ויאחז בו כי שמטו הבקר: (שמואל ב פרק ו פסוק ו)
וַאֲתוֹ עַד אֲתַר מְתֻקַן וְאוֹשֵׁיט עֻזָא יְדֵיהּ בַּאֲרוֹנָא דַייָ וַאֲחַד בֵּיהּ אֲרֵי מַרגוּהִי תּוֹרַיָא :

שמטו - ב': ש"ב ו , ו; דה"א יג , ט.

שמטו - ב'.

כי שמטו הבקר - כי שמטוהו הבקר ונענעוהו; וכן תירגם יונתן: "ארי מרגוהי תוריא" , כמו שמתרגמין "ונדחה ידו בגרזן" (דב' יט , ד): "ותתמריג ידיה בגרזנא" (ת"א).

ויבואו עד גרן נכון - גורן שהיה מישור , כלומר: מקום שהיה שווה וחלק , שאין שום ביריה ראויה ליגוף את רגליו שם; שלא תאמר: לפי שהיה שם מעלות ומורדות , שמטו הבקר; ובא הכתוב ללמדך , שלא תהא הדבר תולה בדבר זה , שיהא שם עכבה , שלכך שמטו; אבל מפני מה שמטו? שהיה להם ללוים לישא את הארון בכתף , והם הרכיבוהו על העגלה. וישלח עזא אל ארון - פתרון: וישלח עזא את ידו אל ארון האלהים; כמו "אל תשלחנה בחילו" (עו' א , יג) , שפתרונו: אל תשלחנה ידיך בחילו.

גורן נכון - ובדברי הימים "גורן כידון" (דה"א יג , ט) , ושני שמות היו לו. ואפשר כי שמו גורן נכון , וקראו אותו 'גורן כידון' על שמת שם עוזא , מן "יראו עיניו כידו" (איוב כא , כ). ורבותינו ז"ל אמרו (סוטה לה , ב): בתחילה - 'כידון' , ולבסוף - 'נכון'; כלומר: עתה כשנשאו הארון בעגלה ופרץ יי' פרץ בעוזא , נקרא 'כידון' , ולבסוף כשהעלהו דוד מבית עובד אדום , נקרא נכון , שנשאוהו לויים בכתף , כמו שאומר בדברי הימים (דה"א טו , ב); ושם כתוב "ויהי בעזור האלהים... נושאי הארון"; כנגד מה שפרץ עתה בנושאיו , עזר שם את נושאיו , לפי שעשו נכון שנשאוהו הלויים בכתפם במוטות. וישלח עוזא - פירוש: וישלח ידו. כי שמטו הבקר - שמטו - 'פועל עומד' , כאלו אמר 'נשמטו' , כלומר: נתפרקו איבריהם מקדושת הארון; שלא היה ראוי שיהיה נשא בעגלה חדשה שימשכוהו הבקר , אלא בכתפי הלוים היה ראוי להיות נשא. ולדעת יונתן: שמטו - 'פועל יוצא' , שתרגם: "ארי מרגוהי תוריא" , פירוש: שמטוהו והדיחוהו; ותרגום "ונדחה ידו" (דב' יט , ה): "ותתמריג ידיה" (ת"א). ואע"פ שבא הארון משדה פלשתים בזה העניין ולא שמטו הבקר , לפי שפלשתים לא היו יודעים משא הארון , וכיונו במשאו במיטב אשר יכלו , שהרי לקחו עגלה חדשה ופרות אשר לא עלה עליהן עול; אבל ישראל שהיו יודעין משא הארון , כמו שכתוב "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו" (במ' ז , ט) , חטאו בזה; לפיכך הראה להם הקדוש ברוך הוא קדושת הארון בשני פנים: בשמיטת הבקר , ובמות עוזא. והעניין אשר שגה דוד בזה הדבר , והוא מקרא מפורש , חשב כי לא יהיה חטא בזה אם ישאוהו בעגלה , אע"פ שכתוב "בכתף ישאו" (שם) , כי אמר: באותו זמן במדבר צוה האל כן , לפי שהיה המשכן נשא בעגלות צוה לשאת את הארון בכתף , להראות כי קדושת הארון גדולה מקדושת המשכן; אבל בזמן שלא יהיה שם המשכן , חשב שאין חטא אם ישאוהו בעגלה , כאשר בא משדה פלשתים; ובזה שגה.
ריכוז קישורים