תנ"ך - ויבא
המלך
דוד
וישב
לפני
ה'
ויאמר
מי
אנכי
אדני
ה'
ומי
ביתי
כי
הבאתני
עד־הלם:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיָּבֹא֙
הַמֶּ֣לֶךְ
דָּוִ֔ד
וַיֵּ֖שֶׁב
לִפְנֵ֣י
יְהוָ֑ה
וַיֹּ֗אמֶר
מִ֣י
אָנֹכִ֞י
אֲדנָ֤י
יְהֹוִה֙
וּמִ֣י
בֵיתִ֔י
כִּ֥י
הֲבִאֹתַ֖נִי
עַד־הֲלֹֽם:
(שמואל ב פרק ז פסוק יח)
וַיָּבֹא
הַמֶּלֶךְ
דָּוִד
וַיֵּשֶׁב
לִפְנֵי
יְהוָה
וַיֹּאמֶר
מִי
אָנֹכִי
אֲדנָי
יְהֹוִה
וּמִי
בֵיתִי
כִּי
הֲבִאֹתַנִי
עַד־הֲלֹם:
(שמואל ב פרק ז פסוק יח)
ויבא
המלך
דוד
וישב
לפני
ה'
ויאמר
מי
אנכי
אדני
ה'
ומי
ביתי
כי
הבאתני
עד־הלם:
(שמואל ב פרק ז פסוק יח)
ויבא
המלך
דוד
וישב
לפני
יהוה
ויאמר
מי
אנכי
אדני
יהוה
ומי
ביתי
כי
הבאתני
עד־הלם:
(שמואל ב פרק ז פסוק יח)
וַאֲתָא
מַלכָּא
דָוִיד
וִיתֵיב
קֳדָם
יְיָ
וַאֲמַר
לֵית
אֲנָא
כְּמִסַת
יְיָ
אֲלֹהִים
וּמָא
בֵיתִי
אֲרֵי
אַמטִיתַנִי
עַד
הָלְכָא
:
מי
אנכי
-
ג':
*שמ'
ג
,
יא;
ש"א
יח
,
יח;
ש"ב
ז
,
יח.
אנכי
אדני
-
י"ב
(בלישנא):
שמ'
ד
,
יא;
כ
,
ב
,
ה;
דב'
ה
,
ו
,
ט;
ש"ב
ז
,
יח;
יש'
מג
,
יא;
מד
,
כד;
נא
,
טו;
הו'
יב
,
י;
יג
,
ד;
תה'
פא
,
יא.
הבאתני
-
ב':
ש"ב
ז
,
יח;
דה"א
יז
,
טז.
מי
אנכי
ג'
ויאמר
משה
אל
האלהים
ומי
חיי
מי
אנכי
אדני
יי'
דשמואל
.
מי
אנכי
-
ג';
הבאתני
-
ב'.
וישב
לפני
יי'
-
לפני
הארון.
עד
הלם
-
שהמלכתני
(ראה
זבחים
קב
,
א).
כי
הביאתני
עד
הלום
-
מן
הנוה
לקחתני
,
מנוה
הרועים
,
והביאותני
למלכות.
וישב
לפני
יי'
-
לפני
הארון;
ומכאן
סמכו
רבותינו
ז"ל
(שו"ט
א
,
ב)
שאין
ישיבה
בעזרה
אלא
למלכי
בית
דוד
בלבד;
ומהם
אמרו
כי
אף
למלכי
בית
דוד
אין
ישיבה
בעזרה;
שהרי
למעלה
אין
ישיבה
,
שנאמר
"שרפים
עומדים
ממעל
לו"
(יש'
ו
,
ב);
וכתוב
"וכל
צבא
השמים
עמדים"
(מ"א
כב
,
יט
בפסוקנו:
עמד);
וכתוב
"בין
העמדים
האלה"
(זכ'
ג
,
ז);
הנה
למעלה
אין
ישיבה
,
ודוד
יושב?
ומהו
וישב
לפני
יי'?
מהם
אמרו
שסמך
עצמו
,
ומהם
אמרו
שישב
עצמו
בתפילה.
מי
אנכי
-
שהייתי
ראוי
למלוכה.
ומי
ביתי
-
בית
אבי;
או
אמר
ביתי
על
בניו
,
כלומר:
מי
בבניי
שיהיה
ראוי
למלוכה?
עד
הלום
-
עד
המקום
הזה
שנתת
לי
המלוכה
,
ולבניי
אחריי.
ובדרש
(שו"ט
א
,
ב):
מי
אנכי
-
והלא
מן
"לא
יבוא
עמוני
ומואבי"
(דב'
כג
,
ד)
באתי;
עד
הלום
-
לא
דיי
שבאתי
בקהל
,
אלא
שעשיתני
מלך;
ואין
הלום
אלא
מלכות
,
שנאמר
"הבא
עוד
הלום
איש
ויאמר
יי'
הנה
הוא
נחבא
אל
הכלים"
(ש"א
י
,
כב);
"ותדבר
גם
אל
בית
עבדך
למרחוק"
(להלן
,
יט)
-
שהייתי
רחוק
ונתקרבתי.
כי
הביאותני
עד
הלום
-
רוצה
לומר
,
שהבאת
אותי
לזאת
המעלה
אשר
אני
בה
היום
,
והייתי
קודם
זה
רועה
צאן
,
ומשם
לקחתני.
וישב
לפני
יי'
-
לפני
הארון.